מדרש על משלי 6:20

(משלי ו כ): "נצור בני מצוות אביך" - מה כתיב אחריו - (משלי ו כא): "קשרם על לבך תמיד" וגו', למה? (משלי ו כב): "בהתהלכך תנחה אותך" - בעולם הזה, "בשכבך תשמור עליך" - בשעת מיתה, "והקיצות היא תשיחך" - לעולם הבא.

[ו] נצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך (משלי ו:כ). א"ר חונה אבות הראשונים הפרישו תרומה ומעשרות. אברהם הפריש תרומ' גדולה, הרימותי ידי אל י"י (בראשית יד:כב), ואין הרמה אלא תרומה, כמה דאת אמ' והרמתם ממנו את תרומת י"י (במדבר יח:כו). יצחק הפריש מעשר שני, ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו' (בראשית כו:יב). א"ר אבה בר כהנא והלא אין הברכה שורה לא על המדוד, ולא על השקול, ולא על המנוי, ולמה מדדן, בשביל לעשרן, ה"ה דכת' ויברכהו י"י (שם). יעקב הפרי' מעשר ראשון, הד"ה דכת' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם כח:כב). כותי אחד בא ושאל את ר' מאיר, א' ליה לית אתון אמרין דהדין יעקב אבוכון קושט, אמ' ליה אין, דכת' תתן אמת ליעקב (מיכה ז:כ). אמ' ליה הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה לשבטים, לא היה לו להפריש עוד לשני', א' ליה את אמ' דאינון תריסר ואנה אמ' דאינון ארבעת עשר, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מח:ה). אמ' ליה והא טבאות והא לית את מסייע לי, אוספת קמח אוסיף מי'. אמ' ליה אין את מודה לי שהיו ארבע אימהות, אמ' ליה הן. א"ל צא מהם ארבע בכורות של ארבע אימהות, שאין הבכור מתעשר, למה, שהוא קודש ואין הקודש מוציא קודש. אמ' ליה טובי אומתך מה אית בגווה. ואל תטוש תורת אמך (משלי שם), אומתך. הוא שדוד או', לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי (תהלים מ:ט). א"ר אחא בר עולא יש תורה בתוך מעיים, לא כך כת' על לבם אכתבנה (ירמיה לא:לב), אלא אמ' דוד יבא עלי אם ירד דבר בתוך מעיי עד שלא עשרתי אותו, הד"ה דכת' ועל אוצרות המלך עזמות בן עדיאל ועל האוצרות בשדה ובהרים ובכפרים וג' (דה"א כז:כה). לפיכך משה מזהיר את ישר' עשר תעשר (דברים יד:כב).

נצור בני (תורת) [מצות] אביך וגו' (משלי ו כ). אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות, אברהם הפריש תרומה גדולה, שנאמר הרימותי ידי אל ה' אל עליון (בראשית יד כב), ואין הרמה אלא תרומה, שנאמר והרמותם ממנו (את) תרומת ה' (במדבר יח כו), יצחק הפריש מעשר שני, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים (בראשית כו יב), אמר ר' אבא בר כהנא והלא אין הברכה שורה, לא על המדוד, ולא על השקול, ולא על המנוי, ולמה מדדן, בשביל לעשרן, הדה הוא דכתיב ויברכהו ה' (שם שם). יעקב הפריש מעשר ראשון, שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם כח כב).