פירוש על משלי 6:27

היחתה איש. הישאב איש גחלים בשפולי בגדיו ולא ישרפו כל לשון חתיית גחלים לשון שאיבה הוא כמשמעה כשממלא הכלי בתוך המדורה:

היחתה. הנה רמז שאי אפשר שיהיה איש חותה אש בבגדיו ולא תשרפנה בגדיו:

היחתה וכו'. הנה חיתוי הלזה הנה הוא בין בגד לעור הבשר ואנה יעזוב שריפת עצמו ובשרו ודאג לבגד ומה ענין כפל המשלים היחתה וכו' אם יהלך וכו' ועוד איך אחרי אומרו כן הבא אל אשת רעהו שהוא ביאה ממש יאמר לא ינקה כל הנוגע בה שהוא נגיעה לבדה משוללת איסור ביאה. אך יאמר הלא אמרתי לך כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ושנפש יקרה תצוד אל יקחך לבך לומר לא יבצר או נפשי בלתי יקרה או יקרה היא וטהורה. אם היא בלתי יקרה ואשת איש תצודנה למדחפות עד אבואה אליה הלא כי אתן בכיס עיני אשובה לי כי אחוס על ממוני ואסור ולא ארבה לבא עד ככר לחם ואם נפשי יקרה היא וצדקת אני אבטח בה כי גם אם יכול תוכל לצודד נפשי הלא יהיה עד אגע בה יד ואחישה מפלט לי כי הלא קדושת נפשי תמנעני ממעשה הרעה ולא אערב אל לבי לדבר ולומר הבה נא אבוא אליך כי רע עלי המעשה ובפגעי בה ארתע לאחורי ואמנע מבוא בדמי כי הלא על החלוקה הראשונה אמשול לך משל למה הדבר דומה לחותה אש בחיקו האם תאמר שיכוה הבשר ולא ישרף הבגד הלא אין ספק שישרף גם בגדו בה כן הדבר הזה האם ישית איש אשת רעהו בחיקו והטפל לל בשרו ונפשו הוא הממון אשר הוא אצל נפש האדם כבגד אל גוף האיש האם לא ישרף ויכלה כי הבלתי חם על אבדן נפשו האם יחוס על ממונו הטפל לו אל תאמן כי אם שגם הוא יכלה ככלות בשרך ורוחך: