פירוש על משלי 7:23

כמהר צפור. לרוץ אל הפח ואינו יודע כי הפח נפרש שם בנפשו של צפור:

עד יפלח חץ. עד שיחתך חץ כבדו כמו שימהר הצפור לבא אל הפח שילכד בו ולא ידע כי בנפשו הוא והנה היה מחכמת זה המשל להיות' מסכים לנמשל אמרו כי בשוק או בחוץ הלך לזנות כי זה הפועל מהנפש המתאוה הו' מהדברי' אשר הם חוץ מעצם האדם במה שהוא אדם כי זה הכרח הוא לאדם מצד מה שהוא בהמה לא מצד מה שהוא אדם ויחס זה אל עת החשך כי לא יפותה האדם להמשך אל התאוות בשיאור לו באור השכל ולזה אמר בתחלה וארא בפתאים אבינה בבנים וגו' ועת' בנים שמעו לי וגו':

ועכ"ז לא יהיה כמשיב ידו עד יפלח חץ שטף זרעו את כבודו מרוב תשמיש ואז כששנה בעבירה ובא לשלש לא ירגיש כלל רק כמהר צפור אל פח ולא ירגיש אל הלכדו כן האיש הזה נעשה לו כהיתר ולא תבונה להרגיש כי בנפשו הוא או עד יפלח חץ כבודו בקרוב כמהר צפור אל פח וכ"כ ישתכר בשכרות העון כי יראה שהפסיד גופו באבדן כבודו ולא ידע ולא ירגיש כי לא בלבד גופו אבד כי גם נפשו וזהו לא ידע כי בנפשו הוא זה הוא פשט המשל: