מדרש על משלי 7:23

היכל ששי: ההיכל הזה עליון על כל ההיכלות כמו צד הקדושה כי זה לעומת זה עשה האלהים כדפי', בהיכל הזה ד׳ פתחים ובהם ד' כתות טמאים נקראים, אחד מות ואחד רע ואחד צלמות ואחד אופל. אלו עומדים לעולם להרע ולהשטין וארבעתם מתייחדים כאחד כמו צד הקדושה, ועל היחוד הנזכר נקרא בית חבר כדכתיב ובית חבר (משלי כ״א:ט׳) וזהו וחובר חבר. על ההיכל הזה נאמר נעתרות נשיקות שונא (שם כ״ו). כאן עומדים כל אותם נשיקות ופתויים ותאוות גופניות דזנותא וניאוף שעל ידם אדם מתגרש מהעוה״ז ומהעוה״ב. כל אותם הכתובים במשלי בפרשת כי בחלון ביתי בעד אשנבי וגו' (שם ו') כל אותם הפתויים הם מצד רוח ההיכל הזה. ועליו נאמר בביתה לא ישכנו רגליה (שם י״א) שהיא הולכת לפתות בני אדם, אחר שפיתה אותו יטעימהו מרורת פתנים אכזר. מוציאה נשמתו בחרבה ובה ג' טיפות, באחת נשמתו מתבלבלת ואינה מוצאה מקום לשבת, בשניה נפשו מתעקרת ויוצאה, בשלישית פניו מוריקות ויוצאה נשמתו כפטורי וכו'. כל זה תחת אשר נמשך אחריו וז״ש הכתוב ואחריתה מרה כלענה (שם). בהיכל הזה עומדים כל אותם מקטרגים המפתים לאדם במלבושיו ובבגדיו שיתקן עצמו ויסלסל בשערו וירחץ גופו וייטיב נאה כדי שיסתכלו בו הנשים, ועל הענין הזה ממונה אחד סקטופ״א שמו, ותחת הממונה הזה עומד ממונה אחר ושמו מרא״ה אשר בו רואה עצמו ומתייפה ומסתלסל ורואה במראה ההוא ומתלבש בו נאה וגאון וגסות הרוח, ואז רוח אחר אשר בהיכל ושמו עסירט״א אשר הוא ממונה על כל החלומות, להראות לאדם דמות אשר ימשך אחריו לאבד נשמתו. והממונה הזה מעורר ממונה אחר אשר תחת ידו ויורד ומעורר בהיכל התחתון שבו אסכרא ושם מעורר לנקבה אחת והיא לילי״ת אימא דשידי. וכאשר מתעורר האדם בגסותו הממונה עסירט״א אז מתקשרת עמו לילית ואז בכל ר״ח ור״ח מתעורר המראה אשר אמרנו דעמו לילית ולפעמים נזוק האדם מהם והוא נופל ארצה ונכפה ונזוק. וכל זה גורם לו המראה וכפי רוב גאותו שנתגאה כן רוב רעתו ונזקו וטומאתו וזהו עד יפלח חץ כבדו וגו' (משלי ז׳:כ״ג), הרחמן יצילנו.

ימטר על רשעים פחים. כמה דאמר (משלי כו כא) פחם לגחלים ועצים לאש. אמר הקב"ה כל מי שמעלה עצמו סופו נדון באש. דור המבול (איוב ו יז) בחומו נדעכו ממקומם. אנשי המגדל (שם כב כ) ויתרם אכלה אש. אנשי סדום (בראשית יט כד) וה' המטיר. פרעה (שמות ט כד) ברד ואש. סנחריב (ישעיה י טז) יקד יקוד כיקוד אש. ששרף אותו בפנים והניח בגדיו מבחוץ על שהיו מבני שם שנאמר (בראשית י כב) בני שם עילם ואשור. נבוכדנצר שנאמר (דניאל ג כה) מהלכין בגו נורא. סיסרא (שופטים ה כ) מן השמים נלחמו. אדום שנאמר (דניאל ז יא) ויהיבת ליקידת אשא. גוג ומגוג שנאמר (יחזקאל לט ו) ושלחתי אש במגוג. שאר העכו"ם שנאמר (ישעיה סו טז) כי באש ה' נשפט. חירם שנאמר (יחזקאל כח יח) ואוציא אש מתוכך. דבר אחר פחים מצודים. כמה דאמר (משלי ז כג) כמהר צפור אל פח. אש וגפרית. אמר ר' יודן בשעה שאדם מריח גפרית נפשו מסוללת עליו שהיא יודעת שבה עתיד לידון שנאמר (ירמיה יח יז) כרוח קדים אפיצם. ארבע כוסות של פורענות הם לאומות העכו"ם. וארבע כוסות של ישועה לישראל: