פירוש על משלי ח:29

בשומו לים חוקו. וגזר על ים סוף כשבראו על מנת להבקע לפני משה:

בשומו לים חקו. כאשר שם השם יתברך לים חוקו שם הייתי וזה היה כשגזר שיקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה:

בשומו לים וכו'. אמרה כאשר בהכינו שמים שם אני וכו' גם שם הייתי בשומו לים חוקו והוא כמז"ל על יקוו המים וכו' יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם שהוא להציף המים על הארץ בדור אנוש עד שלישו של עולם ולצאת מגבולו אשר הגבילו ובמבול על כלו ובקריעת ים סוף לעשות מהים יבשה ונגרע הים מחוקו וגבולו שהיו אלה הפכים רבים שלא כדרך טבע הכל נעשה על ידי התורה וזהו בשומו לים חקו המוגבל חוק עולם ולא יעברנהו וגם מה שהמים לא יעברו פיו לעתיד לשנות עצמם מחוק ששם לים אותו מאמר פיו אשר בעת חזקו מוסדי ארץ הוא יקוו המים וכו' כי אז גזר פיו יקוו המים מה שהיה עתיד לעשות בהם הוא הפך החוק שחק להם שישפכו על פני הארץ ושיכנסו תוך תחומן בקריעת ים סוף בכל אלה שם נמצאתי ושם הייתי ובי נעשה הכל כמאמר מדרש תנחומא פתח דבריו הנה לפניכם כי גדול כחי. או יאמר בשומו וכו' כי הנה אין ספק כי פי תהום שבקרקע הים מפלש עד תהום רבה אשר מתחת לארץ כי הוא יתברך רקע הארץ על יסוד המים ובזה הוכפלו נפלאות אל א' ששם חול גבול לים בל ישפכו על פני הארץ וזהו מאמרו יתברך אל איוב ואומר עד פה תבא ולא תוסיף וכו' שנית שפי תהום שבקרקע הים איננו עולה למעלה להוסיף על מימי הים אפי' טפה מחוקו אשר מדד בשעלו הוא יתברך ויתן מדה הנאותה לכל המימות כי מים תכן במדה וזהו ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא שהגין הוא יתברך ויסך בדלתי מאמרו פן יצוף בגיחו מרחם יצא הוא מפי תהום שבקרקע הים הוא רחם יצא משם הים למעלה ובזה אינו כפול מה שחזר ואמר עד פה תבא כי הפסוק הב' ידבר על הגבול שבשפת הים כמז"ל עד פה עד יפו תבא כו' ותכפל הפלא בהיות מה שיסד הוא יתברך מוסדי הארץ על המים שלא הכבידה הארץ על המים כדי שעל ידי כן יצוף התהום דרך הים רק תלאה על בלי מה באופן לא תכביד כלל וזהו בשומו לים חוקו הראוי לו מהמים כפי מדתו ואחר כך ומים לא יעברו פיו יתברך לעלות להוסיף על חוקו המשוער על פי חכמתו יתברך בחוקו מוסדי ארץ שחק מוסדי ארץ על המים באופן לא יעברו המים פיו יתברך על ידי כבדות הארץ כי אין זה רק שתלאה על בלי מה באופן בל תמוט עולם ועד וכל זה על ידי התורה. כלל הדברים כי כל הדברים הקודמים שהן הנה הוית העולם וזה שהוא העמדת קיומו הכל נעשה על ידי התורה באופן שהמשכיל יבין כי בקיומה יתחשב למקיים העולם ויחזיק בה ולא ירפנה: