פירוש על משלי ח:30

אמון. גדילה אצלו ל' האמונים עלי תולע (איכה ד׳:ה׳):

ואהיה. אצל השם יתברך אמון ומגדל ומנהיג הדברים המיוחסים לבינה ובזה אהיה לו שעשועי' יום יום כי תמיד הש''י מתענג ומשתעשע בהשיגו עצמו אשר בזה תושג לו זאת התבונה ובכל עת משמחת אני לפניו והוא עצמותו והשגתו ובמה שאפשר בדברי' העלולים מהתבונה אשר אצל הש''י:

ואהיה אצלו אמון וכו'. אחרי אמרה כי רב איכותה וכל מה שברא יתברך היה על ידה הוסיפה עוד ותאמר ראו נא חין ערך חביבותו יתברך אלי למען תבינו ותשכילו מי אנכי להחשיבני כבבת עיניכם כי הלא דרך הרגיל אצל חבירו הרבה לבלתי השתעשע בו כאשר בראותו אותו לפרקים ואני הנה הייתי אצלו ארגון ואף על פי כן ואהיה שעשועים יום יום שההרגילות תמידי לא הסב לגרע השעשוע כי הלא הייתי שעשועים ולא שיגרע ערך שעשוע יום שני מהקודם אליו כי אם יום יום כי כל יום שוה לחבירו ולא מבלי היותי בעצם נוכח פני ה' רק עתים ידועים מהיום כי הלא הייתי משחקת לפניו בכל עת מיום יום תמיד ואף עך פי כן הייתי שעשועים יום יום. או יאמר בשום שכל אל ענין השחוק הלז אשר היתה משחקת מה הוא. ואחשבה כי אין זה רק כדרך המשחק משמחת לבו שהוא מגלה בחיצוניות השחוק פנימיות הלב וערבותו כן היות התורה ממשכת ומגלה חוצה משפע אורה המתיחש אל פנימיותה יקרא שחוק על דרך מאמרם ז"ל על אור שנברא בימי בראשית וגנזו לצדיקים לעתיד לבא ששמ"ח אורות היו כמנין שמ"ח ולמדו מאור צדיקים ישמח ועדיין צריך טוב טעם אל לשון שמחה ובדברינו אלה יתכן כי גלותו יתברך שפע האורה ההוא ממקורה תקרא שמחה כאדם השמח ובשמחתו מגלה פנימיות לבו כי יצהבו בו פניו. והנה הגלות והתפשטות השפע יהיה או להוות למעלה דברים רוחניים כענין אורות עה"ב להשתעשע בם צדיקים או להשפיע טובות גשמיות בעולם הזה. והנה שתי אלה לא יעדרו מהתהוות על ידי התורה כנודע כי גם אורות עה"ב לצדיקים ממנה יהיו גם כל שפע טובות העולם הזה. ונבא אל הביאור אומרת התורה הנה הגדתי לך כי ה' קנני והאצילני עד היותי דבר נמשך מאתו יתברך מתיחס אל קנין שנית כי אחר כך להיותי עדיין זכת האיכות ודקת הרוחניות ולא היה עדיין מבוא אל הגשמיות להתהוות בי הלבישני מלבוש והתפשטות המתיחס לחול בערך הקודם וזה אמרו ב' פעמים חוללתי באין תהומות חוללתי ולפני גבעות חוללתי כמפורש למעלה ועתה בני אדם גם בני איש תרב גדולתי בעיניכם כי גדלתי מאד לפניו יתברך וממוצא דבר תבינו ותשכילו כי יקרה מאד נפשכם לפניו יתברך בתתו אותי לכם בתו חשוקתו אשר בה ישתעשע מהר ימהרנה לאשר בעפר יסודם כי הלא ואהיה אצלו אמון וכו' לומר אל יעלה על רוחכם כי לא נתיחסתי לדבקה אצלו רק טרם האצילו אותי וקנני ראשית דרכו אך אחר כך הייתי כילד אמון המתפרד ואיננו דבק באמו כאשר באמנה אתה ובין שדיה ילין אך דעו אפוא כי ואהיה אצלו גם בהיותי אמון ונאצלת מאתו הייתי אצלו ודבקה בו וגם כשחוללתי ונתלבשתי זה פעמים אחד טרם יום ראשון שהוא באין תהומות שנית ביום ראשון עצמו לברוא הארץ גם שהלבישני בגדי חול בצד מה לא נגרע ערכי מלפניו יתברך כי הלא ואהיה שעשועים יום יום כלומר ביום שחוללתי באין תהומות ויום שחוללתי בטרם הרים וכו' ולא עוד אלא שהייתי משחקת לפניו יתברך בכל עת מהווה שפע אור מפנימיותי כמו שכתבנו שתואר שחוק הוא הוציא הוראת אור פממי לחוץ על כן הוצאת שפע פנימי חוצה מייחס אותו לשחוק וזה לפניו במתיחס לפניו הוא אור העולם הבא ומה גם לרז"ל האומר בב"ר כי תמיד הוא יתברך פועל שכר טוב לעולם הבא וזהו משחקת לפניו בכל עת: