פירוש על משלי ט:13

אשת כסילות. מגבהת קולה ואשת הפתיות ובל ידעה מה תאמר לפתות האנשים שימשכו אליה והנה קרא אשת כסילות גוף הכסיל אשר יבקש שלוה ולזה נמנע שכלו מהשתדל בחכמה ובזה ירצה בפתיות גוף הפתי כי השכל לא יפותה כי אם לטוב או ירצה בזה שאשת הכסילות מגבהת קולה ואשת הפתיות ובל ידעה מה תאמר לפתותם כי אין לה שום השתכלות וערמה:

אשת כסילות וכו'. הנה מקביל אל כח קדושת התורה הדבק בנפש האדם הוא כח טומאת היצר הרע הוא שטן הוא יצר הרע ולזאת תקרא אשה למה שבהתחבר עם האדם ויחטיאנו תלד לו בנים משחיתים כי כל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד ותהנה כח הטומאה מהתולדות ההם כנודע ולמה שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות יקראנה אשת כסילות כי לא תהיה לאיש להוליד ממנה עד הכניסה בו רוח שטות מה שאין כן בהיות לו רוח דעת ויראת ה' כי אז כח קדושת התורה היא כאשתו לכל דבר כמד"א ושמח מאשת נעוריך וממנה יבנה בית העולם הבא סניגורים כי כל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. ונבוא אל הביאור הנה עד כה סיפר אמרי דעת התורה וטוב טעמה והאושר הנמשך לדבקים בה כמדובר למעלה וגם קראה את אשת כסילות למעלה אשה זרה ונכריה הומיה וסוררת והנה היה מקום לאיש לדבר ולומר אם תורת ה' תמימה היא אמנו באמת והנשמה והיצר הטוב כחותיה המה והיצר הרע הוא כח אשה זרה לנו על מה זה אמנו תעזבנו ולא תהמה תמיד עלינו לקרבנו אליה כי אם כל כך היה היצר הטוב מפציר והומה עלינו תמיד לעסוק בתורה ומצות כאשר הומה היצר הרע להחטיאנו היינו כלנו צדיקים כי הזרה לנו לא תרפנו עד בלענו רוקנו לילה ויומם לא תדמה על כן אמר אשת וכו' לומר אל תתמה על החפץ כי הלא זה דרך הנותן אמרי שפר כי למה שבדעת ידבר דברים טובים ונכוחים לא יפציר ויאריך בדברים כי למה שהם דברים צדיקים אמיתתן תכנס באזני שומען ויאמט דבריו אמנם היועץ בליעל בלי דעת האיש ההוא מלין יכביר ויבחר בהפצר כי יתנכל לאמר כי אשר לא יעשו על פתיות אמריו יעשו על כובד הפצרן וז"א אשת כסילות וכו' לומר אשר תראה אשת כסילות שתמיד היא הומיה הוא על כי אין דבריה אמרי דעת רק פתיות וסכלות כי מועצותיה ריקים ואין בהם תבונה רק פתיות ובל ידעה מה תדבר לך לפתותך אחריה על כן תהמה תמיד ולא תשקוט:

אשת כסילות הומיה - בעלת כסילות הומיה פתיות, כלומר כל המייתה שעניינו פתיות ופחיתות דבורה אינו אלא פתיות, והאתנח שבמלת הומיה, והרביע שבמלת פתיות יעמוד כנגד זה הפירוש. ויתכן לפרש: כאילו אמר ואשת פתיות ובל ידעה מה כי מלת ואשת משמשת גם למטה ורבים כמוהו. והטעם כי אשת כסילות הומיה וסוררת אבל אשת פתיות הומיה אבל מבלי דעת, וזהו ובל ידעה מה, לפי שאין לה ידיעת מה וחסר כמו ויעבור עלי מה או פירוש מאומה כמו חכמת מה על בלימה וכשיש לה מודיע או תדע מעצמה, שמא תזהר ותסור מההמיה וכבר קדם כי כסיל הוא, אשר אין תקוה לתיקונו ופתי הוא אשר יש תקוה לתיקונו.