פירוש על משלי ט:14

וישבה לפתח ביתה על כסא מרומי קרת. העיר כי לסכלותם תחשב חסרונה לשלימות:

ועוד זאת תעשה הפך התורה אשר שם משה לא תדבר בהחבא כי אמריה אמרי נועם טובים ונכוחים על כן בראש הומיות תקרא כמאמרו למעלה ותאמר אליכם אישים אקרא וכל האמור למעלה מאושר המושג אתה כי מי יכזיבנה כי כל אמריה נכוחים למבין ואשרי הדבק בה ובמאמריה עד בלי די אמנם אשת כסילות תדבר בהחבא כי וישבה לפתח ביתה הוא מקום מפתחי הלב כי שם ביתה למען יזנו אחרי לבבם כמאמרם ז"ל על זבובי מות יבאיש וכו' שהיצר הרע הוא כזבוב רובץ על מפתחי הלב ושם תשב כגנב במחתרת להטות הלב למרע ואיזה כסא תכין תחתיה לעשות בו ישיבה והכנה למצות טענה מה לפתות הוא מרומי קרת הם הצלחות העולם הזה כי קרת הוא העולם השפל ומרומיו הם הצלחותיו:

וישבה לפתח ביתה - מוכנת לפורענות מבלי בנין בית ועתוד אחר ולא כן מה שאמר: בחכמה בנתה ביתה טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה. והטעם: כי החכמה צריכה עתוד והכנה ולא כן הכסילות כי הוא העדר העתוד וההכנה.