פירוש על קהלת 3:9

מַה־יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה. מַה־יִּתְרוֹן שֶׁל עוֹשֶׂה רַע בְּכָל־שֶׁהוּא עָמֵל? גַּם הוּא עִתּוֹ יָבֹא וְהַכֹּל אָבַד:

מה יתרון. מוסב למעלה לומר הואיל ודרך האדם אשר בעת אחת יחפוץ בדבר מה ובעת אחרת ירצה בחלופו אם כן מה יתרון בא לאדם העושה בדבר אשר הוא עמל בוא למען השיג חפצו, הלא עת לכל חפץ ופן למחר יחפוץ בחלופו והיה אם כן עמלו לרעתו:

מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה וגו', אָמַר שְׁלֹמֹה הוֹאִיל וְעִתִּים עִתִּים הֵן לַכֹּל, מַאי מְהַנֵּי אוּמָּנָה בְּאוּמָּנוּתֵיהּ, וּכְשֵׁירָא בְּכַשְׁרוּתֵיהּ. דָּבָר אַחֵר, מַה יִּתְרוֹן, כָּל אֵינָשׁ וְאֵינָשׁ לָא מַתְרִין אֶלָּא עִם בַּעֲלֵי אוּמָּנוּתֵיהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי מַרְיוֹן (חבקוק ב, ד): וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, [שצדיק באמונתו יחיה] אֲפִלּוּ צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים מֶאֱמוּנָתוֹ הוּא חָיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתְּחִלָּה הָרַגְתִּי בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, כט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה וגו', אַף כָּל בְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד לְךָ תְּהֵא מַקְדִּישׁוֹ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, ב): קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, תְּהֵא מְקַדֵּשׁ לִי הַבְּכוֹרוֹת בֶּאֱמוּנָתִי, הֱוֵי וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, וְגָזַר מַלְכָּא גְּזֵירְתָּא וַאֲמַר כָּל אֵינָשׁ וְאֵינָשׁ יַיטֵי לֵיהּ מַה דְּיִרְבַּע, אִית דְּאַיְיתֵי טַפּוֹטִין, וְאִית דְּאַיְיתֵי פֻּסְתְּיִין, וְאִית דְּאַיְיתֵי סְטָרוֹמְטִין, וְאִית דְּאַיְיתֵי נְמוֹרְקִין, וְאִית דְּאַיְיתֵי כּוּרְסָוָון, וְאִית דְּאַיְיתֵי קִיסִין, וְאִית דְּאַיְיתֵי אַבְנִין, אֲדֵיק מַלְכָּא וַאֲמַר כָּל אֵינָשׁ וְאֵינָשׁ יִרְבַּע עַל מַה דְּאַיְיתֵי, אוֹתָן שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים הָיוּ מִתְרַעֲמִין עַל הַמֶּלֶךְ וְאוֹמְרִים כָּךְ הִיא כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁנִּהְיֶה יוֹשְׁבִין עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים, כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ אָמַר לָהֶם לֹא דַיְּכֶם שֶׁנִּוַּולְתֶּם פָּלָטִין בַּאֲבָנִים וּבְעֵצִים שֶׁעָמְדָה לִי בְּכַמָּה יְצִיאוֹת, אֶלָּא מַחֲצִיפִין אַתֶּם וְקוֹשְׁרִין עָלַי קָטֵיגוֹרְיָא, יְקַרְכוֹן לָא עָבֵיד אֶלָּא אַתּוּן לְגַרְמֵיכוֹן. כָּךְ לֶעָתִיד לָבוֹא הָרְשָׁעִים נִדּוֹנִין לַגֵּיהִנֹּם וְהֵן מִתְרַעֲמִין עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי שֶׁהָיִינוּ מְצַפִּין לִישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכָךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ, אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם שֶׁהֱיִיתֶם בּוֹ לֹא בַּעֲלֵי מַחְלֹקֶת וְלָשׁוֹן הָרָע וְכָל רָעוֹת הֱיִיתֶם, וְלֹא בַּעֲלֵי מְרִיבוֹת וַחֲמָסִים אַתֶּם הֱיִיתֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נ, יא): הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת, לְפִיכָךְ אַתֶּם הוֹלְכִים בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מִיָּדִי הָיְתָה זֹאת לָכֶם, לָאו, אֶלָּא אַתֶּם עֲשִׂיתֶם, אַתֶּם לְעַצְמְכֶם, לְפִיכָךְ לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן, מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹאת לָכֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה לָעֵי בְּאוֹרָיְיתָא כָּל צָרְכֵּיהּ בַּהֲדָא אֱלִיסַס דִּטְבֶרְיָא, וַהֲוָה פַּיְילָדָה נָהֵיג מְעַתֵּיד לֵיהּ חַד מַשְׁקוֹיֵי דְמַיִם בְּכָל יוֹם, וַהֲוָה עָלֵיל מְשַׁלְהֵי מְשַׁלְהֵי וְנָסֵיב בֵּיהּ וְשָׁתֵי לֵיהּ, חַד זְמַן עָל וִיתֵיב גַּבֵּיהּ וַעֲבֵיד עִמֵּיהּ אֲוִיר קַלִּיל, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי, נָהוֹר אַתְּ דַּהֲוֵינָא אֲנָא וְאַתְּ אָזְלִין לִכְנִשְׁתָּא כַּחֲדָא, אַתְּ זְכֵית וְהַהוּא גַבְרָא לָא זָכֵי, צַלֵּי עֲלַי דְּיֶהֱוֵי חוּלָקִי עִמָּךְ לְעַלְמָא דְּאָתֵי. אֲמַר לֵיהּ וּמַה נְּצַלֵּי עֲלָךְ דְּנֶהֱוֵי לָךְ, דְּאָתֵת עִם בְּנֵי אוּמָּנוּתָךְ, דְּכָל אֵינָשׁ וְאֵינָשׁ לָא מַשְׁרִין אֶלָּא עִם בַּעֲלֵי אוּמָנוּתֵיהּ.