פירוש על קהלת 7:2

ויהיו חיי שרה. כתוב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו (קהלת ז ב). טוב עשה אברהם שכשנתבשר. הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך (בראשי' כב כ). לא הלך לשמוח עמהם. אלא הלך לספוד לשרה ולבכותה. דכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. באשר הוא סוף כל האדם. ראה כמה גדולות ונוראות עשה הקב"ה עם שרה אמנו. שעם כל הנשים הצדקניות דבר עמהם ע"י מלאך. ועם שרה ע"פ הדבור. שנאמר ויאמר לא כי צחקת (שם יח טו). לא אמר הכתוב כי צחקה. לא כי צחקת. וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרה (שם יב יז). כי עצור עצר ה' על דבר שרה (שם כ יח). ולבסוף ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. עד שלא כבתה שמשה של שרה. זרחה שמשה של רבקה. שנאמר וזרח השמש ובא השמש (קהלת א ה). שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנולד צדיק אחר.

טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל. מִדָּה הַנּוֹהֶגֶת בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים:

טוב ללכת. יותר טוב ללכת לבית האבל לשמוע קנות ויללות המעציב את הלב, מללכת לבית המשתה לראות שמחות ורקודין המרחיב את הלב: