פירוש על קהלת א:18

כי ברוב חכמה. במי שנמצא בו הרבה חכמה בו נמצא הרבה כעס, כי מאוד ישכיל מעשה בני אדם על אמתותם, וכשרואה שאינם טובים יכעס בעצמו, כי הדברים ההם אינם כפי רצונו ובזה יכעס, ומה מאוד מזיק הכעס:

כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה בְּחָכְמָה מַרְבֶּה בְּכַעַס, וְכָל זְמַן שֶׁהוּא מַרְבֶּה בְּדַעַת מַרְבֶּה בְּיִסּוּרִין. אָמַר שְׁלֹמֹה עַל יְדֵי שֶׁהִרְבֵּיתִי בְּחָכְמָה הִרְבֵּיתִי בְּכַעַס, וְעַל יְדֵי שֶׁהִרְבֵּיתִי בְּדַעַת הִרְבֵּיתִי בְּיִסּוּרִין. רַב אָמַר תַּלְמִיד חָכָם אֵין צָרִיךְ הַתְרָאָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כִּכְלֵי פִּשְׁתָּן הַדַּקִּין הַבָּאִים מִבֵּית שְׁאָן, אִם נִתְפַּחֲמוּ אֶחָד מֵהֶן בְּכַמָּה דָּמִין הוּא עָשׂוּי, כְּלֵי פִּשְׁתָּן הַגַּסִּין הַבָּאִין מֵאַרְבֵּל אִם פִּחֲמוּ אֶחָד מֵהֶן מָה הֵן וּמַה דְּמֵיהֶן, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לַחֲנוּת, אֶחָד אָכַל פַּת קִבָּר וְקִטְנִית, וְאֶחָד אָכַל פַּת נְקִיָּה וּבָשָׂר שָׁמֵן וְשָׁתָה יַיִן יָשָׁן וּמִינֵי אַגְרָטוֹן וְיָצָא חוֹלֶה, דֵּין אָכַל מִילִין קַלִּילִין וְאִיתְנְזָק, וְדֵין אָכַל מִילִין בּוּרִין וְלָא אִיתְנְזָק. כָּךְ רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חֲמוֹר עֲוִית עָלָיו, גָּמָל עֲוִית עָלָיו, אֶלָּא אֵיכָן הַיִּסּוּרִין מְצוּיִין בִּבְנֵי הָאָדָם. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְפוּם גַּמְלָא שִׁיחֲנָא. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר לְפִי שֶׁהָיְתָה חָכְמָתוֹ שֶׁל נָחָשׁ יוֹתֵר, כָּךְ הָיְתָה מַכָּתוֹ לְפִי חָכְמָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, א): וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָֹּׂדֶה, לְפִיכָךְ הוּא אָרוּר מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכָּל חַיַּת הַשָֹּׂדֶה. יֵשׁ שֶׁהִרְבּוּ חָכְמָה לְטוֹבָתָן, וְיֵשׁ שֶׁהִרְבּוּ חָכְמָה לְרָעָתָן. שֶׁהִרְבּוּ לְטוֹבָתָן, משֶׁה וּשְׁלֹמֹה. שֶׁהִרְבּוּ לְרָעָתָן, דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל. יֵשׁ שֶׁהִרְבּוּ גְּבוּרָתָן לְטוֹבָתָן, וְיֵשׁ שֶׁהִרְבּוּ גְּבוּרָתָן לְרָעָתָן, שֶׁהִרְבּוּ לְטוֹבָתָן, דָּוִד וִיהוּדָה. שֶׁהִרְבּוּ לְרָעָתָן, שִׁמְשׁוֹן וְגָלְיָת. יֵשׁ שֶׁהִרְבּוּ עשֶׁר לְטוֹבָתָן, וְיֵשׁ שֶׁהִרְבּוּ לְרָעָתָן, שֶׁהִרְבּוּ לְטוֹבָתָן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. וְשֶׁהִרְבּוּ לְרָעָתָן, קֹרַח וְהָמָן. יֵשׁ שֶׁהִרְבּוּ בָּנִים לְטוֹבָתָן, וְיֵשׁ שֶׁהִרְבּוּ בָּנִים לְרָעָתָן, שֶׁהִרְבּוּ לְטוֹבָתָן, בְּנֵי יַעֲקֹב וְדָוִד. לְרָעָתָן, בְּנֵי אַחְאָב וְעֵלִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, יב): וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל וגו', בְּנֵי אַחְאָב שֶׁלֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם עֹל שָׁמַיִם (שמואל א ב, יב): לֹא יָדְעוּ אֶת ה', שֶׁאָמְרוּ אֵין מַלְכוּת בַּשָּׁמָיִם.

כי ברב חכמה וגו'. אמר רב אדא בר חנינא, אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שערכה של ארץ ישראל הוא, מאי טעמא כי ברוב חכמה רב כעס וגו' ^פיען כי כל ספרי הנביאים הם דברי מוסר, ואלמלא חטאו ממילא לא היו כל אלה הדברים, ורק ס' יהושע שבו הוגבלו חלק כל שבט בא"י דמוכרח לדעת, [ונראה דזה מכוון למ"ש בירושלמי מגילה פ"א ה"ה, הנביאים והכתובים עתידים להבעל לעתיד לבא, ופירשו שם, דכיון שאינן אלא לתוכחות ולעתיד כולם ידעו את ה' ולא יהיו צריכים לזה, והמפרשים לא העירו להתאים אלו שני המאמרים] וגם נ"מ לענין הגבלת ערי מקלט דכתיב ושלשת את גבול ארצך וא"כ צריך לדעת מדתה. והנה אע"פ שכל ספרי הנביאים הראשונים הם רק קורות דברי הימים, ולמה היו נמנעים גם הם, צ"ל דבעקרם גם הם לא נכתבו אלא בשביל הוראת המוסר לעוזבי דרך ה', ואם לא היו חוטאים לא היו צריכים גם לזה, וקיצור השתלשלות הדורות היה נספח לס' יהושע. .
(נדרים כ"ב ב')