Musar על קהלת א:18

וידוע כי כפי אשר תגדל מעלת האיש על חבירו כן יגדל עליו החטא וכל מה שהוא גדול במעלת התורה חומר עון חלול השם יוסיף עליו יותר מזולתו, שכן מצינו במשה רבינו אדון הנביאים כלם שנענש בעונש חמור על חטא הצור שעשאו בשוגג ונחשב לו למזיד והוא שתפש עליו הקב"ה ואמר (במדבר כ׳:י״ב) יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. וזהו דבר קהלת שאמר (קהלת א׳:י״ח) כי ברוב חכמה רוב כעס, כלו' כפי מה שתרבה חכמת האדם ומעלתו ירבה עליו כעס החטא. כמה קשה עון חילול השם שאין הפרש בין שוגג למזיד אלא הכל שוה אצל העונש ונפרעים ממנו מיד שכך שנו רז"ל אין מקיפין בחלול השם אחד שוגג וא' מזיד, כלו' שאין מאריכין עונשו ואין נעשין לו כחנוני המקיפו אלא מענישין אותו מיד שלא בהקפה מתוך חומר העון נעשה שוגג כמזיד. ודרשו רבותינו בפסיקתא (משלי ל׳:ז׳) שתים שאלתי מאתך מצינו שויתר הקב"ה על ע"ז ולא ויתר על חילול השם שנא' (יחזקאל כ׳:ל״ט) ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלהיכ' איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד במתנותיכם ובגלוליכם. בא וראה כמה גדול עון חלול השם שאף בשעה שהיו ישראל חייבין כליה במדת הדין הבטיחם הקב"ה שלא יכלה אותם מפני חילול השם, כלומר כדי שלא יתחלל שם שמים בעולם ועל זה אמר ישעיה בכאן (ישעיהו מ״ח:ט׳) למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך, יאמר אינכם ראויים לאריכות אף אבל אאריך אפי למען שמי ותהלתי אחטם לך כלומר למען תהלתי אסבול ריח מעשיך הרעים שהיית ראוי להכריתך עליהם אבל לא אכריתך, ומלת אחטם מלשון חוטם כמו שמריח ריח רע ועוצר בחוטמו שלא להריח כן פי' רש"י ז"ל. והפירוש הנכון אחטם לך כלומר למען תהלתי אכין לך החוטם להריח ריח הקרבנות שהרי בימי ישעיה היה בית המקדש בבנינו והוא מלשון הכתוב (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך. ויהיה זה בהפך ממה שנא' בשעת הכעס (ויקרא כ״ו:ל״א) ולא אריח בריח ניחוחכם ואע"פ שאינך כדאי אעשה כן למען שמי ולמען תהלתי. (ישעיהו מ״ח:י׳) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני בשעבוד מלכיות. ורי"ש של בחרתיך במקום נו"ן כאלו אמר בחנתיך וכמוהו באיוב (איוב ט׳:י״ד) אבחרה דברי עמו שהוא כמו אבחנה. למעני למעני אעשה כפל הלשון הכונה בו כנגד שמי ותהלתי שהזכיר יאמר למען שמי ולמען תהלתי אעשה, כי איך יחל כלומר שמי איך יהיה מחולל בגוים, והודיענו הנביא בזה כמה קשה עון חילול השם שאף בשעה שישראל חייבין כליה וראוים להכריתם הבטיחם הקב"ה שלא יכריתם כדי שלא יתחלל שם שמים והוא כדרך שאמר יהושע (ז) והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. ותרגם יונתן למעני למעני לשמי בדיל מימרי.

ובאמרו אתה חונן שהוא התחלת תפלה ובקשה ישים ללבו כי ראש לכל תפלה היא בקשת דעה וכן עשה ראש החכמים לא שאל אריכות ימים ולא עושר כי אם חכמה כי באמת זהו עיקר בריאת אדם ואמרו במדרש (ב"ר פי"ט ג) כשרצה הקב"ה לברוא אדם אמרו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו וכו' א"ל הקב"ה חכמה יתירה יש באדם מכם כשנברא א"ל מה שמך א"ל אדם א"ל ראו כי חכמה יתירה יש בו ע"כ ויש להבין מה חכמה יתירה יש באדם מורכב בחומר עלול לטעות ומקרי זמן ופגעי זמן ופוגעים בו וכל חכמתו בנויה על החושים כנודע שהם המולידים המושכלות הראשונות וממנו יולדו תולדות וכבר מבואר כי החושים הם טועים על הרוב וכאשר בארתי במקום אחר אל בינתך אל תשען כי האדם מיועד לטעויות ולשגיאות ושכלים נבדלים הם מנוקים מכל טעות וחומר העכור לא יבא בם והם שוכנים באויר למעלה וא"כ מה נאמר במלאכים שהם טהורים וקרובים אל ה' וכבוד ה' עליהם חופף ומה שייך שיש חכמה באדם יותר מבהם גם תמוה מה זה האות שקרא עצמו אדם וכי יש בזה כ"כ רוב מהחכמה להיות שנוצר מאדמה אבל הענין כך מ"ש אשר יצר את האדם בחכמה כי חכמת הבורא לא יצויר בבורא שכל נבדל ויציר נחמד ונפלא כי כך מחייב ממש טבע העילה שאין לו סוף ואין לו סוג ח"ו שיעלול שכל נבדל גדול ונורא ממש שלם ולא יחסר לו אלא שזה עילה וזה עלול זה יוצר וזה יצור אבל חכמת הבורא ניכר יותר באדם שהוא קטן הכמות ויוצר הכל שהוא אין סוף לגדולתו ורוממותו נפח באפיו נשמת חיים באדם שהוא יציר קטן ממש כנקודה נגד הגלגל כך ערך בני אדם נגד מלאכי מעלה כי נגד הבורא לא שייך ערך וענין כלל וזהו חכמתו וגדולתו שיצמצם כחו יתברך בנפיחה באף בן אדם כ"כ דבר משוער ומוגבל ומצומצם ובזה יוכר גדולת וחכמת יוצר בראשית הן בקטנות כמותו הן בשפלות מעשיו ואיכותו היותו קרוץ מחומר וידבק בו רוח אלהים אשר נפח בו יוצר הכל ואמרו (בספר הקנה) הנופח ממה שבעצמו נופח ולכך אמרו כי הנשמה חלק אלוה ממעל ועיקר החכמה נפלאות ה' כי כבר העידו כל בעלי הטבעים וכאשר אמרנו בדרושים קודמים כי אדמה לא ישונה בשום זכזוך שבעולם לשנות איכותה ואם ע"י חכמת אלכימ"ה יעשו שיהיה מזוכזך כעין ספיר כאשר אחד עשה כן בפראג אצל שר א' ועשה ע"י לאבר"טרום שלו שאבן מעפר ארץ היה מזוקק וזך כספיר ואבן בדולח מ"מ זהו באמת תכלית אדמה וכך היה קודם המבול אבל שיהיה נעשה מאדמה ענין אחר א"א בטבע וכבר התחכמו רבים והתפארו שביכלתם לעשות כן ושקר נחלו ומעשיהם היה רק אחיזת עינים למי שאינו בקי בשלמות בחכמת אלכימ"ה הנ"ל אמנם האדם אף שהוא חומר ע"י נשמה שלו מתהפך החומרי לרוחני ונעשה מעפר גשם החמישי ויותר נכבד וממש נעשה שכל נבדל כאשר ידוע כי מעט מהחומר בא אל הקבר אבל עיקר מהגוף נדבק בנפש ונשמה והיא ההולכת עמם לגיהנם וגן עדן והיא המקבלת צער ונועם כי הגוף הולך עם הנשמה והוא דם חיוני ובזה מיושב מה שצעקו המינים אם השתות שהוא הגוף ויסוד אדם יהרסון כי ירקב בקבר צדיק מה פעל שיגע בעוה"ז בתורה ותעודה ולעוה"ב הנשמה תחת עדן והגוף כלה ענן וילך אבל שקר בפיהם כי עיקר הגוף הולך עם הנשמה בצער ועונג וזהו האדם באמת ויותר שהאיש צדיק יותר גופו זך ונהפך לרוחני עד מעט שבמותו נבלע ונרקב בקבר ויתרו נסע עם נפש לחיי נצחי ומשה לרוב זכותו כל גופו היה ממש נהפך לרוחני והיה זך כשחקים ולא נבלע ונרקב בעפר ולהיות כי כך היה גזירת המקום אל עפר תשוב וכל כמה דלא בלע גופא בעפרא אין הנשמה כ"כ ברום גבוה ולהתבלע בעפר הזה על פני האדמה אי אפשר כי הגיע גופו ממש למדרגת גשם החמישי ולכך ברא הקב"ה בערב שבת סמוך לשבת כאשר נגזר על אדם שאל עפר ישוב ברא קבר למשה רבינו (אבות פ"ה מ"ו) שהוא עפר אחר כעין עפר למעלה ג"כ כמו גשם החמישי ושם נקבר ולכך לא ידע איש את קבורתו להיותו גשם חמישי ולא ישיגהו ובזה תבין מה שהקשו שכבר גדר הפילוסוף בהגיון בגדר השמות כל שיש בו דבר חשוב ושפל שלא יחול השם על השפל כי אם על הנכבד וזהו פשוט וא"כ אדם שהוא מורכב מחומר שהוא הגוף והצורה עצמית שהיא צורה שכלית נפש רוחני וא"כ איך יקרא אדם שהוא ענין אדמה ולא יקרא שמו על שם הנפש שבו שהוא דבר עיקרי ונכבד ורבים מפילוסופים שפקרו ע"י כן בהשארת נפש וצורה עצמית תהיה עונותם על עצמותם אבל הענין הוא כי כל פועל שיפעל כלי וחפץ יקרא שמו על מבחר פעולתו ולא על מבחר עצמות הכלי וגם השם על כונת הפעולה דרך משל אם כוונת הפעולה לחמם יקרא שם חימום כמו תנור שהוא מלה מורכבת מאור והוא תן אור והאל"ף נבלעת במבטא והיות מבחר הפעולה וחכמה נפלאה להפך האדמה לרוחני ונפש צורה נבחר מגשם חמישי וגם זה כונת הפעולה ותכלית הבריאה מבורא ית' להגביה שפלים כמדתו ולהוציא יקר מזולל לעשות אדמה גשם חמישי ורוחני נקרא אדם בשם אדמה כי זה חכמת הפעולה וכונתו להפוך אדמה לרוחני וזהו תשובת הקב"ה למלאכי השרת חכמה יתירה יש באדם הרצון בבריאת אדם ניכר חכמה יתירה מהבורא יותר מן בריאת מלאכי השרת ולכך אמרו יוצר אדם בחכמה כי בו ניכר חכמת הבורא בכל אופן כמש"ל ונתן ע"ז מופת בשאלו לאדם מה שמו קרא עצמו אדם ייחס עצמו אחר חומר השפל ולא אחרי נשמתו חלק אלהים ממעל זהו חכמה מפוארה וכונת הבורא לקשר ולהפך חומר ליסוד החמישי ועצם השמים לטוהר כמש"ל וזה נכון וא"כ כל בריאת אדם לחכמה ודעה שזהו עילתו ולכך אמרו אתה חונן לאדם דעת לאדם דייקא והוא במתנת חנם כי מה ראה בורא עולם ליתן להאדם מהאדמה דעה לדעת בשמים ממעל וכל אופני מרכבה וכסא כבוד ינחילו לדעת כל צרופי שמות שבהם יצר העולם מה רבו דדי חכמה אשר ירוהו ללומדים והוגים בכל עת אין זה אלא חמלה יתירה לאין סוף וע"ז יוריד אדם כנחל דמעה ולבקש דעה מה' במתנת חנם ויכוין ובפרט בחורי למודי ה' שיתן לו הקב"ה לב מבין בתורה ופתוח לתורת אמת ולא של שוא ח"ו לשם גאוה וקנטור חלילה כי איך יבקש מה' ליתן לו דבר שאינו לרצון לפניו וכי מבקשים מבשר ודם דבר שיהיה לו אח"כ שלא לרצון וכי יאמר איש תן לי מנה כדי שאוכל עי"כ לקנות פטיש ורחיים ועי"כ לא יוכל הוא לישן כל הלילה וכיוצא בדברים האלה ואף זה כמוהו איך יבקש תן לי דעה כדי שעי"כ אתגאה ואשתרר על צבור שלא לשם שמים ואהיה שמח בהעדר חכמה אצל חבירי ומתכבד בקלונם ואוכל לטמא הטהור ולהסביר לו פנים מה שכל דברים אלו המה רעים בעיני ה' למאוד לכן יכוין שיהיה חכמה ודעת הכל לשם שמים ולא ח"ו כחכמת דואג ואחיתופל שע"י עצם חכמתם ירדו שאולה ועליהם נאמר (קהלת א יח) יוסיף דעת יוסיף מכאוב לא כן הבקשה הנכונה כי אם שיהיה החכמה חכמה של אמת וישים כונתו על בניו וצאצאיו שיהיו כולם בני תורה ואם זוכה לתלמידים יהיה כונתו על התלמידים שיהיו שלמים במדע ויראה ולא יהיה למודם שלא לשם שמים לשם יוהרא וקנטור ח"ו וישים לבו להתפלל שירבה דעה בעולם ויהיו בישראל ת"ח רבים כי זה סימן לביאת משיח כמבואר בזוהר (זוהר ח"ג כב ע"ב) דדור דעה שהיה בימי משה יהיה בימי משיח וכתיב (ישעי' יא ט) ומלאה הארץ דעה וכו':

והאיש הירא ורך הלבב תסמר שערו מראות חמר וגדל רעת הגאוה, ויתלהב לבו בראותו גדל שבח הענוה, וישתדל בכל כחו במחשבות טהורות להכיר מעוט ערכו ולהיות נבזה בעיניו נמאס ולהיות מן הנעלבים לכל אדם ואפלו לאנשי ביתו ולא יקפיד ולא יכעס ולא יתרעם כלל, רק מאד מאד יהיה שפל רוח שפל ברך. והגדר הגדול בהתמדת קריאת ספרי המוסר ולקים קרא דכתיב (תהלים נא ה) וחטאתי נגדי תמיד. ואפלי אם כביר מצאה ידו חכמה ודעת, לא המדרש הוא העקר והכל לפי רב המעשה לפי מה שהוא אדם פלס ומאזני משפט ביד ה', ויתן אל לבו כי לפי ערכו וידיעתו והשגתו והכנתו והחסד אשר גמל עליו יוצרו עדין לא יצא ידי חובתו אחד מני אלף, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב (קהלת א יח) על אשר כדהוה לה למעבד לא עבד, וכאשר היה יכול להשיג לא השתדל להשיג, כי המשפט לאלקים הוא: