פירוש על רות 3:8

וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ. כְּסָבוּר שֵׁד הוּא וּבִקֵּשׁ לִזְעֹק, וְהִיא אֲחָזַתּוּ וּלְפָפַתּוּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ:

ויחרד האיש. כתיב (משלי כ"ט) חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה׳ ישוגב בדין היה שיקללנה. בועז לרות, אלא בוטח בה׳ ישוגב – וברכה, כמש"נ ברוכה את לה' בתי ^יגר"ל בדין היה שמתוך החרדה לא יבליג על כעסו ויקללנה, שמא לא יוכל להתגבר על יצרו, אך מתוך שהיה בוטח בה' שלא יביא תקלה לידו נתגבר על חרדתו ולא די שלא קללה אלא עוד ברכה. ויש ג"כ נפרש דקאי על רות יען דהיא בטחה בה' ועשתה את הדבר לשם שמים, ולכן נתברכה. .
(שם)

וילפת. מבנין נפעל, כמו 'ילפתו ארחות דרכם'. והטעם עוות. וכן 'וילפת שמשון'. ואיננו כמו משוש. והענין שנהפך מצד אל צד.