פירוש על רות ב:18

ותרא חמותה, ר"ל שראתה ותמהה ע"ז כי היה שלא כדרך לקט הנאסף ביום אחד, ונוסף לזה שנתנה לה מה שהותירה משבעה:

ותשא ותבוא כו'. הנה הודיע הכתוב אותנו שנשא' ותבא העיר ירא' לאין צורך כי מי לא ידע שתשא השעורי' ולא תניח' שם וגם שתבא העיר ומהראוי לא יודיע הכתוב אותנו כ"א אשר אמר לה נעמי וכן אומרו ותרא חמותה והלא מעצמנו נדע כי תראה את אשר לקטה וגם למה זה הודיענו שהוציאה ונתן לה את אשר הותיר' משבע' וגם שלא אמר את הנותר אחרי שבעה כ"א הותירה כאלו פועל היתרון שהיא עשתה ייתור וגם שכן היה הרי נרמז למעלה ולמה ישוב עוד לרמוז אותו פה. אך הנה אחרי הודיע אותנו ותחבט את אשר לקטה ראוי לתת טעם למה זה חבטה את אשר לקטה ולא הוליכה כך כי אין ספק שלא דבר רק הוא שאם בא לספר מעשה שהיה אין דרך הכתוב לספר מה שאין בו מועיל לז"א ותשא ותבא וכו' לומר ע"י שחבט' את אשר לקטה נתמעט השיעור והנפח והיה כאיפה שעורים לבד ובכן ותשא היא על עצמה ולא הוצרכה אל עזר כנגדה כאשר אם היה בשבלים כי לא תוכל שאתו לבדה ותירא פן יגש אליה לעוזרה איש ונשא אתה ומה גם במ"ש ז"ל שהיה הדור ההוא שטוף בזמה הרבה ותהיה לבוז וגם נמשך מאשר חבטה את אשר לקטה שהיה באופן תוכל ליתנו במטפחת או שק כדי משאה ולא יראה אשר תביא לעיני הכל בבואה העיר ולא תהיה לה לחרפה כי יראו אותה אשר ירדה לשערים ללכת ללקט שבלים ודי לה כי תבוש בפני אשר בשדה ולא לעיני כל רואיה בתוך העיר אמנם אם לא חבטה לא תכיל המטפחת להחזיק בתוכו כל השבלים כמות שהן באופן בל יראו חוצה לעיני הכל וז"א ותבא העיר וכו' שע"י אשר חבטה ויהי כאיפה שיעור מעט הכמות מלבר מה שהועיל לה שנשאתה לבדה כאמור באומרו ותשא גם הועילה שע"י כן ותבא העיר ותרא חמותה לבד את אשר לקטה ולא זולתה וזולת אשר כתבנו בסמיכות אומרו ותרא אל הקודם כיון עוד לומר שהיתה רואה ומסתכל' באשר לקטה ויהיה על כי הרבתה ללקט ביום א' עד אשר מצאה כאיפה שעורי' וכראות רות היות' מסתכלת בלקיטתה אז אמרה בלבה אולי תעלה על רוחה כי חשקה בי נפש א' מהקוצרים ויתן לי באהבתו אותי ובכן לא טוב עשיתי אשר לקחתי מידו ומה גם בימים ההם כי ארז"ל שהיו שטופים בזמה והיו הקוצרים נותנים אתנן מהגרנות שעל כן שכב בועז בקצה הערמה בל ישלחו הקוצרים בגורנו את ידיהם לאתנניהם בגלל הדבר הזה מה עשתה רות לבל תהרהר עליה נעמי התחכמת ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה לרמוז אליה אשר בירך אותה ה' שהן מעט אשר היה לפניה ותשבע ותותר כי אין זה זולתי מברכת ה' אשר השפיע על ידה וז"א את אשר הותירה כאלו היא הותירה בצדקתה ולא אמר אשר נותר והיה זה למען תבין נעמי כי הן לא הטתה אוזן לקבל מוהר ומתן ממתנים אהבים לא היה מברך אותה ה' דלא עביד קודשא ב"ה ניסא לשקרי. או לרמוז כי כאשר ברך אותה ה' במה שהותירה משבעה כן לא תפלא על לקיטתה וכאשר הבינה נעמי טוב כוונתה ותרא את אשר הותירה משבעה אז ותאמר לה חמותה איפה וכו' כאשר נבאר בס"ד:

ותשא ותבוא העיר. מלמד שלא עמדה בשום מקום שלא יפגעו בה מן הפריצים.