פירוש על רות ב:23

קציר השערים וגו׳. [הנודר עד הקציר – אסור עד שיתחילו העם לקצור קציר חטים אבל לא קציר שעורים, ואע"פ דכתיב קציר השעורים וקציר החטים – בדרום ארץ ישראל איירי, ומתניתין בגליל איירי] ^מור"ל הנודר סתם עד הקציר אסור עד קציר חטים שזמנו מאוחר מקציר שעורים, מפני שהשעורים ממהרין להתבשל, וטעם הדבר משום דהשעורים לגבי חטים נזרעים ונקצרים רק מעט, ולכן סתם דעתו של אדם לקציר היותר נכבד, והוא קציר חטים, ופריך הירושלמי, והא כתיב קציר השעורים וקציר החטים, אלמא דערך ענינם שוה, וא"כ אפשר שמכוין הנודר גם לקציר שעורים, ומשני דפסוק זה בדרום ארץ ישראל איירי, ושם זורעין וקוצרין שעורין במדה מרובה, לכן ערך שניהם שוה, משא"כ המשנה בגליל איירי, ושם זריעת שעורים מועטה מאד, ואין דעתו של אדם בסתם לשון קציר עליהם כי אם על של חטים, ולכן קיי"ל בדין זה דהכל לפי המדינה. והנה בירושלמי בא ענין זה בלשון קטוע וחסר ומשובש, והמפרשים נסתבכו בו הרבה, ואנו העתקנוהו ובארנוהו כפי הנאות ורצוי לענין. .
(ירושלמי נדרים פ"ח ה"ד)

ותשב את חמותה. כמו עם חמותה.

ותדבק, וכן עשתה שדבקה בנערות בועז עד כלות קציר השעורים והחטים, וא' במדרש זמן זה נמשך ג' חדשים שהם חדשי הבחנה כדין הגיורת שלא תנשא קודם לכן, וע"כ אחר עבור זמן זה התחילה להשתדל שתתיבם, ותשב את חמותה, ר"ל אעפ"י שדבקה זמן רב בנערות בועז לא היה זה רק כ"ז שהוצרכה ללקט כמ"ש ותדבק בנערות בועז ללקט, אבל אחר שלא היה מה ללקט ישבה את חמותה ולא בקרה את נערות בועז כי אהבת חמותה עלתה בלבה על כלם: