פירוש על שמות 10:23

ולכל בני ישראל היה אור במושבתם יש כלל גדול מאא"ז נ"ע זללה"ה כי מן המכות עצמם של מצרים נעשה רפואה לישראל וכיצד במכות דם היה למצרים מסוד השם אהי"ה ברבועו שהוא מספר דם ולישראל היה מ"ה בחי' מים ע"כ דבריו הקדושי' ואבאר בקצרה את דברי קדשו לפע"ד מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"ד הידוע כי כל חיות האדם הוא תלוי במריצת הדמי' משס"ה גידיו והם המחיים אותו ובדבר זה שווים ישראל לאומות העולם אך יש בחי' אחרת תוספות לישראל עם קדוש והיא בחי' הנשמה והיינו אלוהות שבתוכם כמו ויפח באפיו נשמת חיים כלום אדם נופח אלא מעצמותו וכן היה הש"י נופח נשמת חיים באפיו מעצמות יתברך ויתעלה והוא בחי' א' אלופו של עולם השוכן בקרב איש ישראל ולכן אמרו רז"ל שבה' דברים הנשמה דומה להקב"ה מה הוא ממלא כל העולם אף הנשמה ממלא כל הגוף וכו' והיינו כי משם שורשה ועי"ז נקראים עם קדוש בני ישראל בסוד אדם היינו שיש א' שהוא אלופו של עולם בתוך דם שלהם המחיה אותם והוא תוספות על דמים הטבעים וסוד אדם הוא בחי' הוי"ה ב"ה וב"ש שהוא במילואו מספר שם מ"ה אבל לא אומות העולם כמאמר חז"ל אדם אתם: אתם קרוים אדם ולא האומות כי להם חסר הנשמה שהיא סוד א' היינו אנופו ש"ע אך הוא מסתתר בסוד רבוע אהי"ה שהם דמים וגבורות ובישראל נמתקים הגבורות ע"י א' שיש בהם שהוא אותיות פלא העליון אשר הוא חסדים גמורים והוא שאמרו חז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן היינו ע"י קבלתם התורה שמשם יונק שורש נשמתם ע"י רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת ובזה נותן חיים לכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו של אדם והתורה כולה כלולה בשם הוי"ה ב"ה וב"ש כנ"ל בפרשה וארא והוא סוד אדם ונמתקו כל הגבורות והדמים וזהו פסקה זוהמתן וכן ממש ג"כ בענין המכות דם שנעשין ממש כל איש ישראל בכלל ובפרט בסוד אדם שלם בכלל ובפרט ונמתקו כל הגבורות והיה אצלם בחי' מים שהם חסדים כי לכל אחד היה לפי שורשו ולפי מה שדבוק בו ולכך לאומות העולם ששורשם דם ודבוקי' שם בגבורות היה מכות דם ולישראל שדבוקים בשורש השרשים באלופו ש"ע שהוא סוד א' והוא אותיות פלא ונמתקו להם הגבורות בפלא העליון וזה י"ל ג"כ כאן במכות חשך היה לכל אחד לפום דרגא דיליה ומדיליה נטל כל אחד כי חושך הוא בחי' השכחה אשר זה היה גלות מצרים בסוד שכחה ואותיות חשך הוא שכח ר"ל והוא מבחי' אחוריים הנקרא עורף ופרעה וזה היה הגלות של ישראל שנפלו לבחי' שכחה ועורף בסוד אחוריים אבל כשהתחיל להתנוצץ הגאולה וישובו לאורם כבראשונה אשר היו דבוקים בו והשם האיר עיני עמו הקודש באורו הזך והקדוש כמ"ש ואזכור את בריתי שהם בחי' פנים שהוצי' אותם מן השכחה אל בחי' זכור שהם בחי' מוחין וזהו ואזכור כי הם סוד זכו"ר וא' שהוא סוד הדעת המאיר ד"מ כמו בלילה כשהו' חושך אף שעיניו פתוחות אינו רואה כלל בעיניו עד שבא לו איזה אור של נר או של אבוקה ואז האירו עיניו ורואה ומביט ומסתכל וכמו כן האירו עיניהם באור הקדוש של הש"י שהופיע עליהם וזהו באורך נראה אור והבן לאפוקי מי שאין לו אור ונר אצלו הוא חושך ולכן לישראל היה אור במושבותם היינו לפום מדרגתם אז שיצאו מן השכחה והחושך והיו דבוקים באור הקדוש ממיל' היה להם אור אבל מצרים שהם בחי' השכחה ולא היה להם אור היה להם חושך כי דיני השכחה נמתקים לישראל ע"י הזכירה כנ"ל והחושך העב והגס נפל לשורשו ושורה על מדריגתו ומקומו ועל אותם שדבוקים בו והם פרעה ומצרים: וכן י"ל במכות בכורות כי "בכר הם אותיות שניות ונולדו מאותיות הראשונים שהם אי"ק והם מספר אלף ולכן בישראל שהיו דבוקים באל"ף הוקדשו הבכורות כי קודש היא החכמה והחיות שמחיה את בעליה והו' המוח הא' שמשם הם חיים כנ"ל ולכן נקראים בני בכורי ישראל והבן ומשם ניתוס' להם אור וקדושה וחיות ע"י שורשם הדבוקים בו כנ"ל ולמצרים מת כל בכור כי זה לעומת זה עשה אלקים וכשזה עולה זה יורד והבן כל זה והשם יכפר בעדי:

וטעם לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו כי לא היה החשך הזה אפיסת אור השמש שבא שמשם והיה כמו לילה, אבל היה חשך אפלה, כלומר איד עב מאד שירד מן השמים, כי על כן אמר (שמות י׳:כ״א) נטה את ידך על השמים, להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם. והיתה מכבה כל נר, כאשר בכל החפירות העמוקות ובכל מקומות החשך העצום לא יתקיים הנר, וכן העוברים בהרי חשך לא יעמד להם שם הנר ולא האש כלל, ועל כן לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו, ואלמלא כן היו משתמשין בנרות, וזהו שאמר הכתוב שלח חושך ויחשך (תהלים קה כח), כי היה שלוח חשך, לא אפיסת אור היום בלבד ויתכן שהיה איד עב מאד מורגש שהיה בו כמו ממש, כדברי רבותינו (שמו''ר יד א), כאשר הוא בים אוקינוס כעדות ר''א:

ולא קמו איש מתחתיו. מביתו. כמו שבו איש תחתיו. כי אנה ילכו בלא אור: