פירוש על שמות 10:25

ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות כו' וגם מקנינו ילך עמנו כי חג לה' מחר כי ממנו נקח לעבוד את ה' ואנחנו לא נדע מה נעבוד עד בואנו שמה. יל"ד איך שאל משרע"ה זבחי' מהבזוי הזה אשר העיז פניו נגד קדוש ישראל. גם יל"ד מ"ש כי ממנו נקח לעבוד את ה' לכאורה הוא מיותר אחרי אשר כבר אמר זבחים ועולות ועשינו לה' . גם הלשון שאמר ואנחנו לא נדע מה נעבוד הול"ל כמה נעבוד. גם תיבת עד בואנו שמה נראה כמיותר כי הלא אדרבא הזבחים אלו יצטרכו כאשר נבוא שמה אל המקום אשר יבחר ה' ולא קודם ומה זה שאמר עד בואנו שמה. אכן הנראה הנה זה הדרך ההתחלה וראשית להבאים לטהר ולעבוד את ה' אשר מכל הדברים שיראה להם בעוה"ז מהתאוות הגשמיות הנה הם לוקחים החשק הזה לעבדות ה' ית"ש ומכל חמדת הטוב והיפה אשר בעוה"ז הנה מעלים הדבר הזה לחמוד כן לעבודת הבורא ית"ש. וכן בכל השבע מדות כנודע ומה גם כשרואה הזריזות ורדיפת עוברי רצונו ית"ש כמה הם מתחזקים ומתחדשים בכל עת כהשתוקקת יתירה הנה מכל זה יראה ויבין להשתוקק יותר ויותר אל העבדות כמ"ש אני משכים והם משכימין אני רץ והם רצים וכמ"ש חכז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. מתחדש עליו בכל יום. והנה לעומת זה על אחת כמה וכמה שצריך להתגבר ולהתחדש עליו במדה טובה המרובה וליקח לו ראה מכל זה להעבדות הבורא כנ"ל. אמנם הנה הענין הזה הוא רק הקדמה וראשית ההתחלה להבאים בסוד ה' אשר יצטרכו לחפש להם ראיות ולבקש תחבולות כאלה לחזק את לבבם לכסוף לה' אבל הצדיקים האמיתים אינם צריכין לכל זהולא נכון להם דרכים האלו לחזק כי הם מעצמם נכספה וכלתה נפשם לחצרות ה' ולא יצטרכו לשום מטעמים כי ירגשו בעצמם נועם עריבות ומתיקות ידידות ה' ב"ה כמבו' כ"ז בס' תהלים בכ"מ ע"ש. וע"ז אמה"כ כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' . הנה שאר ודבש הם הדברים הנעשים למטעמי האוכלים בעוה"ז להמתאווה להם אמה"כ כי בחי' מטעמים הללו ותבלין כאלה לעבדות השם לא תקטירו ממנו אשה לה' כי לעבדות והשתוקקות השם אין צורך המטעמים האלה. קרבן ראשית תקריבו אותם לה' . ר"ל לצורך בחי' הראשית וההתחלה להתקרב לה' תוכל להשתמש בבחי' האלה אך אל המזבח לא יעלו לריח ניחח כי אין זה דרך העבדות האמיתי כנ"ל. והנה בכל העת שהיו ישראל במצרים במדריגה קטנה היו מסתפקים בבחי' מטעמים האלו כשראו את המצרים רדופים ולהוטים אחרי תאוותם הם התחזקו והתעוררו כן לרדוף לדעת את ה' . והיו להוטים לשמוע דבר ה' מפי הנביאים שהיו להם אז. וזה המרומז בכתוב אשר מצרים מעבידים אותם כי מהמצרים למדו עבדות שלהם לעשות בזריזות והשתדלות יתירה כנ"ל. אכן בעת הגאולה אמר להם הש"י והצלתי אתכם מעבודתם שלא תצטרכו עוד לבחי' העבדות האלה כי וידעתם מעצמיכ' כי אני ה' שתגיעו למדריגת הצדיקים היודעים את ה' ואוהבים אותו בכל לבבם ובכל נפשם כנ"ל. וז"ש והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת. ר"ל כשתהי' בבחי' שאלה וראי' ממצרים כנ"ל לבנך על העבדות שלכם לגרום היחוד של מ"ה זא"ת זו"נ כשתהיו עדיין בבחי' קטנה ולא השגתם עדיין למדריגת האהבה והיראה העצמיות זה הוא הטעם כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ר"ל עדיין בבחי' הקטנה לכן היה בחוזק יד בחי' פתאום שלא בהדרגה כמבואר בהאר"י ז"ל באורך ע"ש לכן לא יכלו להתמהמה עוד להגיע אל מעלת העבדות בשלימות עד שיצאו וידעתם כי אני ה' . אבל לולא זאת לא היינו צריכין לכל זה. וז"ש וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף הם המחשבות והתאוות כלי הם מחשבות כמ"ש וכלי כיליו רעים כי במצרים היו עדיין במדריגה נמוכה והיו צריכין עדיין לבחי' שאלה וראיה מכלי כסף הם המחשבות שלהם מה שהם נכספים לתאוות הגשמיות חזרו ישראל לעבודת הבורא. אבל האיש משה לא הי' צריך לכ"ז ולא הסתפק בבחי' שאלה כזאת כי גדול מאד בעיני עבדי פרטה ובעיני העם כי אצל הצדיקים הגדולים עבדות כזה פיגול הוא לא ירצה כמ"ש בבני אהרן בהקריבם אש זרה לפני ה' כי כאשר הם היו צדיקים גדולים לא הוצרכו להם ליקח אש זרה מן ההדיוט כנ"ל והבן. אמנם אף כי העבדות הזאת לא נכון למדריגת הצדיקים הגדולים בכל זה אין להניחה בשפלות ערכינו בגלותינו כי כן הוא כל אהבה ויראה הבאה לאדם מעניני עוה"ז למען ילמד ממנה לשוב אל ה' באהבה ויראה ולעוררו על פחד שלמעלה כי כאשר יסתכל היטב הנה הניצוץ הקדוש האהוב והנורא הבא לפניו הוא רק בבחי' גלות בגשמיות העוה"ז והוא רק חלק אחד מאלפי אלפים ורבי רבבות וכו' עאכ"ו למעלה בשרשם הכל כמה צריך לירא ולאהוב את הש"י וזהו ענין שנאמר כרחם אב על בנים כי כן מענין הרחמנות אשר לאדם על בניו יוכל האדם ללמוד עד כמה צריך להיות לו רחמנות על השכינה הקדושה אשר היא בגלות וזהו ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. ר"ל תלמדו זאת מעסקי דאגת ורחמנות על בניו להעלו' ולשוב לדבר בם בדברי תור' ליחד קב"ה ושכינתי' :

גם אתה תתן. לֹא דַּיְּךָ שֶׁמִּקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ אֶלָּא גַּם מִשֶּׁלְּךָ תִּתֵּן:

גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות לא אמר משה דבר זה על מנת להעשות, ולא עשה כן כלל, אבל הם דברי חיזוק. יאמר כי תכבד מאד יד ה' עליו ועל עמו, עד כי גם זבחים ועולות וכל אשר לו יתן בעד נפשו. ובאמת כי כאשר אמר להם (שמות י״ב:ל״ב) וברכתם גם אותי, היה נותן ברצונו כל מקנהו לכפר עליו, אבל לא עלה על דעת משה לעשות זבח רשעים תועבה (משלי כא כז), כי ה' חפץ דכאו, לא לכפר עליו, רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים. ורבותינו אמרו (מכילתא פרק יג, תנחומא בא ז) כי ''כאשר דברתם'' (שמות י״ב:ל״ב) הוא על מאמרם גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות אולי רצו לומר שרמז להם לתת ככל אשר אמרו, לא שלקחו ממנו כלל, או זבחים ועולות להם כדי שיצאו, לא להקריבם עליו. וגם זה אינו נכון: