פירוש על שמות 10:7

ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו כו', ויושב כו' ויגרש כו'. ביאור הפסוקים דפרעה לא רצה כלל לשלח, רק עבדיו אמרו לו עד מתי כו' שלח האנשים. פי' לזכרים הגדולים, דאנשים נקראים רק גדולים בלה"ק ויעבדו את ה', ושוב לא יכול פרעה לסרב והוכרח לעשות רצון עמו, וזהו ויושב את משה, פי' בע"כ של פרעה שלא בטובתו רק ברצון עמו והם שלחו אחרי משה ואהרן, וכשבאו אמר להם פרעה מי ומי ההולכים ומשה השיב לו בנערינו בטפינו אמר להם לא כן לכו נא הגברים, ובזה עשה רצון עמו. ויגרש אותם ולא עשה כן בשארי המכות לפי שהיה ירא להמתין כי חשב אולי יתרצה משה בהגדולים ויהיה מוכרח לשלחם כרצון עמו, ומש"ה כיון ששמע ממנו שרוצה גם בטף כבר יצא ידי עבדיו וגירשם מפניו. ומצאתי כן בספר תפארת יהונתן:

עד מתי יהיה זה לנו למוקש נ"ל בס"ד דארז"ל היה דו"ד בין מצרים ובין מלך כוש בגבולין כי מצרים היו רוצין לגזול את מלך כוש לעבור בגבולו וע"י מכת הצפרדעים נתברר גזלת מצרים כי א"ל הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים ובזה נתברר הגבול עד היכן הוא כי בגבול כוש לא נראה צפרדע אחת ועוד חזרה ונתבררה הגזילה של הגבולין במכת הארבה דג"כ א"ל מביא ארבה בגבולך ובזה פרשו הכתוב כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל ועל כן אחר שכבר נתבררה גזלתם בצפרדעים הנה עתה בשמעם ההתראה שלו בארבה דג"כ א"ל בגבולך שיהיה בזה ג"כ ניכר הגזלה שלהם וע"פ שנים עדים יקום דבר לכך אמרו לפרעה עד מתי יהיה זה לנו למוקש כי לא די הבירור שעשה להגזלה של הגבול במכת הצפרדעים הנה הוא עושה בירור שני במכה זו ודא עקא שלוקין וגם לוקחים חרפה בשם גזלנים בין מלכי ארץ גם אמרו תיבת זה פיהם הכשלם לומר שכל מכה היה בה חמשה מיני זין כמ"ש רבי עקיבה מנין שכל מכה היתה של חמש מכות שנאמר וכו' וזהו זה ה' זין גם אמרו למוקש שהוא מספר מות ומספר מרע"ה במלואו מ"ם שי"ן ה"א עולה תע"ו שהוא למצרים מות ולז"א יהיה זה משה לנו למוק"ש תע"ו ולישראל טוב:

ויהפך לבב פרעה ועבדיו, לשעבר ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש (שמות י ז), ועכשיו ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם, אמרו אלו לקינו ולא שלחנו כדיי הוא, אלא גם לקינו וגם שלחנו וגם לקח ממונינו, משל לעבד שקנה לרבו דג מבאיש כו׳ והתחיל לאכול דג המבאיש לא הספיק לאכול ונתן הדמים.