Chasidut על שמות 10:7

ועיין שם עוד בבעל הטורים מ"ש בד' לשונות של גאולה. ולי נראה דבגלות מצרים שלא נתערבו כלל, נאמר והוצאתי ר"ל מארץ נכרים, וכן בגלות בבל ומגלות מדי שנגזר עליהם כליה, נאמר והצלתי ר"ל ממות לחיים, מגלות יון שהכביד עליהם השיעבוד והגזירות, והיו אז בארץ ישראל ולא היו צריכין יציאה רק גאולה כי היה בימי חשמונאים, נאמר וגאלתי, ובגלות האחרון החיה הרביעית אדום, שלוקחין את ישראל להתערב ביניהם להיות לעם, להם נאמר (שמות י ז) ולקחתי אתכם לי לעם, שהשי"ת יקח אותנו מידם לו לעם כנ"ל.

מדרש (שמו"ר פי"ד א') ויאמר י"י אל משה נטה ידך על השמים (שמות י כא). הה"ד (תהלים קה כח) שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו, רבותינו אמרו על שלא קיבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם, עכ"ל. יש להתבונן מאי בא לתרץ שהביא הפתיחה הזאת. נראה דהוקשה לו נטה ידך ע"ל השמים, אל השמים מיבעיא ליה. על כן הביא הפסוק שלח חשך לפתיחה, דהנה קשה ולא מרו את דברו, וכי סלקא דעתך שימרה איזה נוצר ונברא את אשר גוזר הש"י. על כן דרשו ולא מרו וכו' על המצריים, והוא לטעם דבשביל כך הביא עליהם חשך, על שלא קיבלו דבריו במרות. והנה יש להתבונן דכל המכות באו בשביל מצרים, ומאי אולמיה דחשך. אך הוא דהנה יש להתבונן הרי כל המכות באו על המצרים, בשלמא עד מכת ארבה ניחא דגם הם הכבידו את לבם, כמ"ש אחר מכת ברד ויכבד לבו הוא ועבדיו (שמות ט לד). אבל קודם למכת ארבה הרי עבדי פרעה אמרו אליו עד מתי וכו' שלח את האנשים ויעבדו וכו' הטרם תדע וכו' (שמות י ז), והנה פרעה לא שמע בקולם, ומהו אית להו למיעבד ולמה ילקו הם, בשלמא במכת ארבה ניחא, דזה הוא מכה להשחית את יבול הארץ וכל אדמת הארץ לפרעה מימות יוסף, מה שאין כן מכת חשך מכה בגופם מה חטאו. לזה אמר שלח חשך ויחשיך גם למצרים, כי לא קיבלו במרות דברו של הקב"ה, דהגם שאמרו לפרעה שלח את האנשים, לא היה מיראת רוממת גדולתו ית"ש, (שזה דבר מחוייב לכל בעל חכמה ושכל יראת הרוממת, (תהלים ח ד) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' (תהלים ח ה), מה אנוש כו'. מה שאין כן פתי וסכל אינו מתפעל מיראת הרוממות, רק מיראת העונש שכבר הרגיש בו), ואמרו בפתיות לבם הטרם תדע כי אבדה וכו', ונתייראו מעונש ולא נתפעלו מרוממות גדולתו ית"ש, על כן נתחייבו גם הם בעונש. וז"ש נטה את ידך "על השמים, רצ"ל בסיבת השמים שלא נתפעלו מיראת הרוממות כי אראה שמיך וכו'. ומה נכבד הדבר להתבונן דוקא במכה הלזו שיצאה מחכמה דמלכות, והיה להם להתבונן בחכמה להתיירא מרוממותו, והחכמה נקרא אור, חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח א), והכסיל בחושך הולך (קהלת ב יד), על כן שלח חשך ויחשיך, הבן: