פירוש על שמות 10:9

קדש לי כל בכור וכו' ויאמר משה זכור וכו', ולא יאכל חמץ. באור הענין למה אמר משה לישראל תחילה פרשת מצות קודם פרשת בכור שציוה לו הקב"ה לאמור להם. אך הענין בזה כי פרשת בכור מורה כי הש"י צוה לאמור להם הפרשה הזאת כדי להיות ברור ונקי מתאות, כי בהטיפה של בכור התגברות התאוה שולטת, וזה ענין קדש לי כל בכור, אך משה רבינו ע"ה ידע כי אין באפשרות להשמר מתאוה הזאת, רק אם יהיה האדם תחילה בהיר ונקי מתאות אכילה, שאם האדם נקי בקבלותיו אז גם השפעותיו מבוררים, כי הצוואר המקבל מכוון נגד ברית המעור, על זאת הכוונה אמר להם תחילה פרשת מצה קודם פרשת בכור.

בנערינו ובזקנינו נלך י"ל תיבת נלך זו לשון יתר מאחר דאמר לבסוף נלך ונ"ל בס"ד לומר בנערינו ובזקינינו הן אנשים הן נשים בודאי נלך שכולם בני עבודה והליכתם חיוב ומאחר דהגדולים מנערים עד זקנים צריך שילכו לכן ראוי שגם בבנינו ובבנותינו שהם קטנים ואינם בני עבודה וכן בצאנינו ובבקרינו נלך כי הקטנים איך ישאר לבדם וכן הצאן והבקר וצריך שילכו דרך אגב ונ"ל בס"ד הזכיר לו עתה ג"פ ב"ו בר"ת בנערינו ובזקינינו וכו' כיון בזה לשם א"ז ב"ו נ"ה שהוא סודו משולש בג"פ ב"ו כל שליש הוא מספר ח' כנודע והוא השומר את ישראל ורמזו אותו בשירת הים כנודע:

כי חג ה' לנו. לזבח. והוא מצוה על כולנו: