Allusion על שמות 10:9

ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו וגו' כי חג ה' לנו, יש להבין מה טעם הוא זה על הטף, ונראה כי בספר עשרה מאמרות פירש לשון חג שהוא מענין סיבוב מלשון ובמחוגה יתארהו, שהוא ענין היקף כל המדות, עכ"ד, והנה באשר דעתו של איש על בניו אם לא יהיו אתו עמו רק יניחום במצרים לא יהי' ביכולתו להסיח דעתו מהם לגמרי כי ידאג עליהם לבל יבוא עליהם שמה מקרה בהיותם לבדם בלי שמירה, וזה יטרדהו מלצמצם כל היקף חושיו, א"כ לא יהי' החג בשלימות, ונראה שהוסיף לומר חג ה' כי לכאורה הי' די במלת חג לבדה, אך יובן עפי"מ דאיתא בת"כ פ' שמיני כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו, וכו', ע"כ צריך התיחדות כל החושים, וזה אי אפשר בעוד לבו דואג על בניו שהניחום לבדם, ופרעה הרשע פקר בזה כי הוא מעלמא דפרודא, וכסיל לא יבין את זאת, ע"כ שפט מזה שדעתם לברוח:

ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך וגו' כי חג ה' לנו, ויש להבין מה זה נתינת טעם כי חג ה' לנו. הלוא אין דרך הטף לזבוח כטענת פרעה. ונראה דלשון חג הוא סיבוב מלשון ובמחוגה יתארהו. והיינו שבחג ממשיכין הארה אלקית מעומק רום ונקרא בפי המקיבלים סובב כל עלמין, שהוא מאיר בהשואה אחת מעלה ומטה, כידוע ענין זה בדברי הרב ז"ל בתניא. וע"כ מגיעה הארה האלקית אפי' לטף ולקטנים וכולם מקבלים תועלת הזובח ואשר איננו זובח. ואף דבזמן המקדש לא היתה המצוה להביא עמם את הטף רק בהקהל, יש לומר דכל ישראל הם כאיש אחד אשר ישנו שם בביהמ"ק ואשר איננו שם. וע"כ אפי' כשהטף בביתם חשוב כאלו היו שם, וזה ניחא בזמן המקדש, אך במצרים שעוד לא נעשו כולם כאיש אחד ולא נתערבו ישראל עד שעברו את הירדן. ע"כ היו צריכין להיות גם הטף במקום הזביחה:

בבנינו ובבנותינו וגו' נלך כי חג ה' לנו, ויש להבין כי בחג אין המצוה להביא את הטף חוץ במצות הקהל, וא"כ מה טעם הוא להוליך עמם הטף מחמת חג, ונראה לפרש דהנה ענין מצות ראי' כדרך שבא לראות כך בא ליראות, וכתיב באור פני מלך חיים, ומחמת מצוה זו ניתוסף בישראל ברכה וחיים, ובאשר טף של אדם נגררין אחריו ונחשבים כגופו גם הם בכלל מתברכין בברכת החג, והתפשטות החיים מתפשט גם עליהם אף שהם בריחוק מקום, ארץ ישראל עצמה מאחדת כל ישראל בשורשם, וע"כ אף שהטף בריחוק מקם נגררין ונמשכין אחר שורשם, והתינח בא"י אבל במצרים ובמדבר שאין להם דבר המאחדם בשורשם שוב צריכין גם הטף אתם עמם בקירוב מקום: