פירוש על שמות 18:11

ד״א לפי שאמר פרעה הרשע מי ה׳, לפיכך סוס ורוכבו רמה בים, מ״י י״ם למפרע. וכן שמו של פרעה הפרע, זה שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח יא) בדבור שאמר מי ה׳ בו נפל, כן יאבדו כל אויביך ה׳, ארורים הם הרשעים שבזמן שהקב״ה נותן להם גדולה מיד מחרפין ומגדפין, פרעה נתגאה ואמר מי ה', ונבוכדנצר אמר ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי (דניאל ג טו), סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם (ישעיה לו כ), חירם אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד יד), לכן יפלו בנופלים (ירמיה ו טו), אבל צדיקים שבישראל כל מה שמתגדלין, ענוה מתוספת להם, אברהם אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), משה אמר מי אנכי (שמות ג יא), ונחנו מה (שם טז ז), דוד אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים נב ז), לכך נאמר ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נז טו).

כי בדבר אשר זדו עליהם נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל בפסוק הבה נתחכמה לו פן ירבה אמר הקב"ה אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה נראה דבר מי יקום ופרשתי בס"ד הכונה שעשה הקב"ה את פ' סתומה של פן לאות כ' סתומה של כן שההפרש שבנותם הוא אות יו"ד הפוכה שיש בתוך פ' סתומה וכיון שהסיר אות יו"ד זו נעשה כן וזו היו"ד הפכה לרעת מצרים שהביא עליהם עשר מכות כמנין יו"ד אך הנה יו"ד במילואה אם תהפך קריאתה בקראת דוי שהוא לשון חולי ומכה ולהיות כי יו"ד הנז' של תוך הפ"ה היא הפוכה לכך קיים אותה במצריים כפי משמעות קריאתה בהיפוך דהיינו דוי שעשה להם דוי ביו"ד מכות וז"ש כי בדבר אשר זדו ר"ל בדיבור שזדו בו שאמרו פן ירבה ולא אמרו כן ירבה נעשה הדיבור הזה רע עליהם שלקו ביו"ד מכות כנגד יו"ד הפוכה של פ' סתומה או יובן בס"ד ע"פ המדרש בפסוק מי ה' אשר אשמע בקולו אמר הקב"ה אתה אמרת מי חייך במי אתה לוקה מי ים למפרע בים אתה יודיע מי אני ע"כ וז"ש בדבר אשר זדו ר"ל בדבור של מי שזדו בו נהפך לרעה אליהם או יובן בס"ד דידוע הטעם שגברה יד מצרים לשעבד את ישראל בחומר ובלבנים היינו בשביל בירור ותיקון ניצוצות קדושה של קרי דק"ל שנה שפירש אדה"ר מאשתו שכולם היו במצרים בסוד הכתוב והקל נשמע בית פרעה ק"ל כתיב ונשמע מלשון אסיפה וקבוץ כמו וישמע שאול את העם וע"י קושי העבודה פלטה הקליפה לאותם ניצוצות של ק"ל שנים וזה הרמז של פליטת הק"ל נרמז למעלה מאותיות מצרים כי למעלה ממצרים יש אותיות פל"ט ק"ל וז"ש בדבר אשר זדו מצרים לשעבד את ישראל שהוא סיבת הקרי של ק"ל שנה נתקיים ברמז שנרמז עליהם ר"ל על אותיות מצרים שהוא פלט קל:

עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים כי בדבר כו' ואינו מובן הטעם בפרט כי בדבר גם מכל האלהים מורה לכאו' שהי' תופס גם לאלהים אחרים שיש להם איזו כח אולם הפי' לדעתי כי גדול מכל אלקים שמכל אלהים יודע כי שגדול שהוא והיינו שגדולתו מהוה אלקים אחרים וגבורתם גבורת גדולתו המה וע"ז ראי' ברורה כי בדבר אשר זדו כו' באותו דבר והכח שלהם בזה נלקו עצמם ומורה זה שכל הכח רק ע"י הוית ה' שיש בו ולכך כשמתגלה כחה שבו ממילא בטל הכל ועי"ז איתכפיא כל הסט"א כיון שבירר יתרו שאף שיש להם כח מ"מ הכל מהשי"ת הוא. ומצאתי בזוה"ק סבא משפטים איתן הוא מדת יסוד ע"ש שכולל תורה שבכתב ותורה שבע"פ ונלע"ד הכוונה כמ"ש שרצון הקב"ה כולל מנ' ומד' ושכ' על יתרו אין מושביך והבן: