פירוש על שמות 18:23

ושם וצוך אלקים לפי' רש"י צ"ל דודאי יצוך אלקים כי את לא יצוך לא תוכל לעמוד למעוטי בנימא עדיף. אך בדרך שאדם רוצה לילך כו'. ואפשר קודם לכן נאאמר לו ית' שלא תהיה נראה לו שאינו רוצה בו לבד ודוק כי קצרתי הכל:

אם את הדבר הזה תעש' וצוך אלקי' ויכלת עמוד וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלו' ופירש"י המלך בגבורה וכו' ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד ע"ש צרך להבין דברי רש"י אלה הלא אם הש"י יעכב על ידו בוודאי יתן לו כח שיוכל לעמוד וי"ל בזה מה שחנני ה' ברחמיו ובר"ח בדרך רמז ע"פ ששמעתי מן אא"ז זללה"ה שפעם אחד בא אליו איש אחד וביקש מאתו שיאמר לו תורה והשיב לו מזה הפסיק כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ע"כ ודרשו חז"ל אם הרב דומה למלא' ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו לאו ע"כ והקשה איך ימצא רב כזה בדור הזה שיהיה דומה למלאך ה' צבאות גם צריך להבין תיבת יבקשו מפהו כי היה נכון לומר ישמעו מפיהו ואמר הוא ז"ל שכך הוא הפירוש אם הרב דומה למלא' ה' צבאות היינו כמו מלאך העומד תמיד במדריגה א' כך הוא עומד תמיד במדריגה א' והנה יש בחי' קטנות ובחי' גדלות והוא שאמר אם הרב דומה למלאך היינו שיש לו בחי' עומד כמו מלאך אע"פ שזה אי אפשר לעמוד תמיד על מדריגה א' כי נופל לפעמים אל הקטנות מ"מ גם קטנות שלו הוא גדנות ג"כ לאדם אחר רק נגד בחי' גדלות שלו הוא קטנות ולבחי' זו נקרא עומד היינו שאינו נופל לשפלות ולקטנות מאוד רק שנחשב לקטנות נגד בחי' הגדלות שלו כ"א לפי בחינתו אז תורה יבקשו מפיהו יבקשו דייקא היינו שמותר לשאול ולבקש ממנו שיאמר תורה כי אינו צרי' לחשוב שמא הוא כעת בבחי' קטנות ואינו יכול כעת לומר תורה כי בוודאי לא נפל לבחי' קטנות כזה שלזה הוא בחי' עומד רק הקטנות הוא לפי בחי' ומדריגה שלו ע"כ וזה י"ל הרמז בפסוק אם את הדבר הזה תעשה ויכלת עמוד היינו שתוכל להיות במדריג' עומד כמו מלא' ה' צבאות ויבקשו כל ישראל תור' מפיו והוא שפירש"י ואם השם יעכב על ידך לא תוכל עמו' היינו שלא תוכל להיו' במדריגה זה להיות עומד וגם כל העם על מקומו יבוא בשלום היינו ע"ד שכתוב ה' עוז לעמו יתן היינו כשהש"י רצה ליתן התורה לעמו ישראל ברכם בשלום והוא שאמר ויכלת עמוד שתוכל להיות במדריגת עומד ויבקשו תורה מפיהו ויתברכו בשלום וזהו על מקומו יבוא בשלום והבן:

וצוך אלהים ויכלת עמד. הִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה, אִם מְצַוֶּה אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת כֵּן, תּוּכַל עֲמֹד, וְאִם יְעַכֵּב עַל יָדְךָ לֹא תוּכַל לַעֲמֹד (מכילתא):