פירוש על שמות 19:18

כירק. על שני משקלים. וכן תנור עשן. כעשן הכבשן:

והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד ה' עליו באש ויעל עשנו כעשן הכבשן וצריך להבין איך שייך אצל השכינה הקדושה הענין עשן וכי אש השכינה אש גשמיי גם מה שאמר הכתוב ויעל עשנו כעשן הכבשן צריך להבין למה כעשן הכבשן הגם שרש"י פי' שהוא רק למשל לשבר את האוזן מ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו ונראה לרמוז בזה דהנה איתא בזו"הק פ' שמות פתח ואמר דודי לי ואני לו הרועה בשושנים מי גרם לי שאני לדודי ודודי לי מפני שהוא מנהיג עולמו בשושני' מה שושן יש בו ריח והוא אדום מוצק' אותו והוא מתהפך ללבן ולעולם ריחו לא זז כך הקב"ה מנהיג עולמו בדרך זה שאלמלא כן לא יתקיים העולם בשביל האדם החוטא והחטא נקרא אדום כד"א אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו מקריב קרבנו לאש שהוא אדום וזורק הדם סביב למזבח שהוא אדום מדת הדין אדום מוצקין אותו ועולה העשן כולו לבן ואז האדם נהפך ללבן נהפך מד"הד למד"הר ותא חזי וכו' וכתיב להקריב לי חלב ודם כנגד זה אדם מקריב חלבו ודמו ומתכפר לו זה אדום וזה לבן מה השושן שהוא אדום והוא לבן אין מוצקין אותו לחזור כולו לבן אלא באש כך הקרבן אין מוצקין אותו לחזור כולו לבן אלא באש וכו' א"ר יוסי כשהיה בהמ"ק קיים אדם מקריב קרבנו בענין זה ומתכפר לו עכשיו תפלתו של אדם מכפר לו במקום הקרבן כי האי גוונא עכ"ל ולהבין ענין זה כשהקרבן נקרב ע"ג המזבח והעשן עולה כולו לבן יתכפר לחוטא האדמימות של החטא הענין הוא כי ע"י שהאדם מתחרט על שעבר על רצון הבורא ב"ה ותבער בו אש התשובה כיקוד אש ומגודל תבערת יקוד אש התשובה אשר בוער בקרבו אם היה אפשר לעשות בעצמו מה שעושין בקרבן ממש הי' עושה ומי שתבער בו אש התשובה כל כך מגודל החמימות אשר בקרבו כתגבר בתוכו כח האש ונתמעט דמו שהוא אדום שתשריפהו האש ונהפך ללבן ע"כ אח"כ כשמקריב הקרבן על גב המזבח ונקרב הדם שהוא אדום ונהפך ללבן באש והעשן עולה לבן עולה עם העשן האתערותא דילי' עד הכסא כבוד ועל כן הי' שם דבר המעלה עשן כדי שיעלה עד לשמים וע"י שעם העשן שהוא לבן עולה הלבנינות של אדם שנהפך מאדום ללבן ע"י אתערותא דילי' מעורר העשן האש שלמעלה ויורד על המזבח האש שלמעלה ותאכל את העולה כמו למשל אם תכבה נר ובעוד שחומו בהפתילה והעשן שלו נמשך ועולה למעלה דק ולבן מאד אם תאחז אותו נר אז תחת נר הדולק ירד השלהבת עליו ודולק כן ע"י שהעשן עולה לבן ע"י אתערותא דלתתת מתעורר אתערותא דלעילא וירד ארי' של אש ע"ג המזבח ועתה התפלה היא במקום קרבן והנה אם האדם מתפלל בהתלהבות גדול ובתשוקה גדולה ורשפי שלהבת י"ה תבער בו נתגבר בקרבו כח האש ותשרף את חלבו ודמו ונהפך האדום ללבן וההבל היוצא מפיו נראה בחוש שהוא כמו עשן והבל ההוא עולה עד כסא כבוד ובעשן הזה הוא כל המחשבות והיראה והאהבה של התפלה והעשן הזה תעלה לריח ניחוח לפני ה' ועי"ז מעורר מ"ד כמו המשל שהבאתי לעיל והנה עינינו רואות כשמבעירין עצים לחים השלהבת אינו עולה כי אם מעט שאין בו חמימות כל כך והעשן הוא עב מאד ומראהו שחור אבל בכבשן שמבעירין בו ח' או ט' ימים מחמת שהחמימות הוא גדול מאד אין נראה העשן כי אם מעט והוא דק מאד עד שכמעט שאין העין קלטתו ומראהו לבן מאד ולראש שלהבת יתדמה מפני לבנונותיו והנה כשאמרו ישראל נעשה ונשמע אמרו בהתלהבת גדול ובתשוקה עזה ותבער בם רשפי שלהבת יה כנ"ל ומגודל החמימות תשוקתם נתמעט דמם ונשרף ונתהפך האדמימות שלהם ללבן ומהבל פיהם נעשה עשן והעשן ההוא הי' כולו לבן מפני גודל חמימות האש אשר הי' בוער בקרבם והעשן ההוא עלה עד הכ"כ והי' מעורר אתערות' דלעילא ונגלה עליהם הקב"ה וירד באש ליתן להם התורה וזהו פי' הפסוק והר סיני עשן כולו פי' שהם התיצבו בתחתית ההר וע"י שאמרו נו"נ בתשוקה גדולה עד שתבער תשוקתם כלפיד אש ההבל פיהם עלה על הר סיני כעשן מפני אשר ירד עליו ה' באש פירוש קודם אשר ירד עליו ה' באש וע"י אתערותא דלתתא היו מעוררין אתערותא דלעילא כנ"ל וא"ת שאתערותם לא היתה בתשוקה גדולה ובחמימות רב רק כמו עצים לחים שאין בהם חמימות אלא מעט והעשן שלו עב ומראהו שחור ת"ל ויעל עשנו כעשן הכבשן שיש בו חמימות גדול מאוד והעשן העולה ממנו דק ולבן מאוד כנ"ל וכמו כן העלו עשן בהבל פיהם מחמת גודל חמימות תשוקתם שהי' בקרבם ונתעורר על ידי הבל פיהם אתערותא דלעילא וירד הקדוש ברוך הוא באש משמי מרום ונתן להם התורה הקדושה.

עשן כלו. אֵין עָשַׁן זֶה שֵׁם דָּבָר, שֶׁהֲרֵי נָקוּד הַשִּׁי"ן פַּתָּח, אֶלָּא לְשׁוֹן פָּעַל כְּמוֹ אָמַר, שָׁמַר, שָׁמַע, לְכָךְ תַּרְגּוּמוֹ תְּנַן כֻּלֵּהּ, וְלֹא תִרְגֵּם תְּנָנָא, וְכָל עָשָׁן שֶׁבַּמִּקְרָא נְקוּדִים קָמָץ מִפְּנֵי שֶׁהֵם שֵׁם דָּבָר: