Chasidut על שמות 19:18

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה נודע כי בסוד עש״ן שהוא עולם שנה נפש בכל אחד יש קומה שלימה מרמ״ח איברים ושס״ה גידים מעין קומה שלהם כמו שכתב הראב״ד בפירושו לספר יצירה על פסוק (שמות י״ט, י״ח) והר סיני עשן כולו שתיבת עש״ן מרמז על עולם שנה נפש כי כמו שיש בנפש קומה מרמ״ח איברים ושס״ה גידים כן יש בעולם כמו שמצינו שנקרא הארץ בשם איברים טבור הארץ ופי הארץ ערות הארץ וכן בשנה הימים מיוחדים שכל אחד משס״ה ימים הוא בחינת גיד פרטי ויום ט׳ באב הוא בחינת גיד הנשה מן קומת השנה שהוא בבחינת אחוריים ששם אחיזת הקליפות ועל כן הוא זמן שליטתן שנחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר עבור שהוא יום שליטתן ואחיזתן שניתן להם אותו יום להיות להם אחיזה גם כן בקומת השנה וכמו יום הכיפורים שהוא יום עליון וקדוש בקדושת מעלה על כל השנה שהוא חיות של כל השנה ומובחר שבכולן לקדושה שעל כן ביומא דכיפורי שטן אין לו רשות לאסטוני כמו שאמרו רז״ל את זה לעומת זה עשה אלקים כי תשעה באב הוא יום מובחר בסטרא אחרא להיות להן אחיזה יתירה ביום זה שעל כן אירע בו מה שאירע:

בפסוק וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם וגו' (א, א-ב). ובמדרש (במ"ר א, ו) אמרו, למה במדבר, מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה תורה, באש ובמים ובמדבר. באש, דכתיב (שמות יט, יח) והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש. במים, דכתיב (שופטים ה, ד) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים. במדבר, דכתיב (במדבר א, א) וידבר ה' אל משה במדבר סיני. ולמה ניתנה בג' דברים אלו, לומר לך, מה דברים אלו נ[י]תנו חינם אף דברי תורה ניתנו חנם לבני עולם, וכמ"ש (ישעיה נה, א) הוי כל צמא לכו למים, עד כאן.

בא"ד בא"ת שב"ת בא"ת מנוח"ה. ענין המנוחה להבין דאינו בריאה, אך הוא בריאת הצורה, דהעבודה מגיע להחומר, והמנוחה באת מצד הצורה. והנה שבת הוא צורת הזמן, וישראל הם צורת העמים כי העמים חומר להם, כענין שאמרו רז"ל (יבמות ס"ב ע"א) עם הדומה לחמור. וקודם שבא אור קדושת שבת עדיין היו הנמצאים הנבראים תחת הזמן כחומר בלי צורה, עד הופיע עליהם קדושת יום השבת שהוא צורת הזמן הוא ענין המנוחה השייך להצורה דוקא, ומאז הנחילו לישראל עם קרובו דייקא שהם גם כן צורת כל הגוים, ולא עשה כן לכל גוי, כי גוי ששבת חייב מיתה (סנהדרין נ"ח ע"ב), כענין זר שאכל את הקודש. כי ענין קודש פירושו הבדל, שהוא דבר הנבדל נקרא קדוש, על כן שבת נבדל מכל הימים בזמן נקרא קודש, וישראל עם קרובו נבדלים מכל האומות בנפש נקראו קודש. והנה עולמות השכליים נבדלים מן החומריים נקראים קודש, והבן מה שאמר בספר יצירה כללות הנבראים עול"ם שנ"ה נפ"ש, והנה אין שום מבוא לחומר להבין ענין הקודש רק באמצעות תורתינו הק', (ויובן על ידי זה והר סיני עש"ן כולו ([שמות יט יח]), הוא ר"ת "עולם "שנה "נפש, והבן):