פירוש על שמות 2:8

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף י"ל למאי הוצרך הכתוב ללמדנו שהיה מלך גם איך לא ידע את יוסף כי לא היה רחוק מאות שנים ונ"ל בס"ד דידוע שהקליפה שונאה את ישראל מפני שהם מסטרא דקדושה אך יש לה שני מיני שנאה א' שייכה לגוף שרוצה לכלותם מעל פני האדמה והב' שייכה לנפש שרוצה להעבירם על דת ולטמא נפשם ואותה השנאה ששייכה לגוף תתייחס לנחש הנושך בשיניו להזיק לגוף ולהמיתו ועל זה מורה אות שי"ן של נחש שהוא שן רשעים הנושך ואותה השנאה השייכה לנפש תתייחס לשטן שהוא היצה"ר שנושך הנפש וחפץ לטמאה ועל זה יורה שי"ן של שטן שגם לו יש שן הנושך והוא מספר יצ"ר שעולה ש' וכנגד זה תמצא באוה"ע שהם מושרשים בנחש ובשטן שיש אומה כל מגימתה וחפצה לאבד ולכלות דוקא ולא תתגרה בהם בענין הדת וכמו שהיה אצל פרעה ועמו שנתנו עיניהם לכלותם ח"ו ולא גזרו עליהם להעבירם על דת לעבוד ע"ז או לזנות עמהם ואלה שיניהם היא שי"ן דנחש הנושך להזיק ולהמית הגופים ויש אומה שכל מגימתה לנשוך הנפש לטמאה בהעביר אותם על דת וכמו יון ואדום שהיו גוזרים תמיד עליהם להעבירם על דת שאם היו נשמעים להם היו מייקרים אותם ועושים אותם עטרה בראש ואלו ידמו שיניהם לשי"ן דשטן שהוא היצה"ר שיורד ומשטין לטמא הנפש בעבירות וכמה מיני עונות ויש שיש לו שני מיני שינים של נחש ושל שטן שרוצה בזה ובזה כמו המן שנתן עיניו לכלותם מן העולם וזהו שן דנחש וגם נתן עיניו להעבירם על דת שגזר עליהם שלא יטילו ציצית ולא ילבשו תפילין ולא יעשו שבתות ומועדים ולא יעסקו בתורה וכמ"ש רש"י ז"ל על מאמר הגמרא ליהודים היתה אורה זו תורה ושמחה זה יו"ט וששון זו מילה ויקר אלו תפילין שהמן גזר לבטלם וזהו שן דשטן ועל זה אמר הכתוב שיני רשעים שברת של שטן ושל נחש ולז"א ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם לשון רבים שהם שתיים וכן תמצא בכמה מקומות בתהלים מייחס הרעה של האומות לשינים זומם רשע לצדיק וחורק עליו שיניו וכן אלהים הרס שנימו בפימו וכן שיניו יחרוק ונמס וכאלה רבות:

נמצא פרעה שלא גזר על ישראל גזרות להעבירם על דת כי אם רק נתן עיניו לכלותם לקח לו שי"ן אחת מצד הנחש דוקא שהוא שן הנושך לגופים ולא עשה כמו המן שלקח לו שני שיני"ן דנחש ושטן שרצה לנשוך בשני שינים ולז"א ויקם מלך חדש על מצרים קראו חדש כלומר חד ש' שלקח חד ש' מנחש ולא שתים מנחש ושטן ולכן ויאמר אל עמו וכו' שנתן עיניו לעשות עצה שבה מכלה אותם מן העולם ואומרו אשר לא ידע את יוסף יובן בס"ד כי כל ישראל נקראו על שם יוסף כמ"ש בני יעקב ויוסף סלה וכן תחון שארית יוסף ועוד כאלה כמפורש בדברי רז"ל ומצינו שהקב"ה כינה את ישראל בשם נטיעה דכתיב נצר מטעי מעשי ידי להתפאר וכן אמר ואנכי נטעתיך שורק וארז"ל שקראם נטיעה לומר מה נטיעה זו אם אתה כורת ענף ממנה חוזר ויוצא במקומו כי שרשה קיים בארץ כך ישראל שרשם קיים א"א שיכרתו לעולם כי אם ממתים מהם חוזר ומתמלא החסרון ופרשתי בס"ד הענין במ"א כי האדם נדמה לעץ דכתיב כי האדם עץ השדה אך אוה"ע נדמין לעץ תלוש שאם תכרות חתיכה ממנו אינו יוצא במקומה ואינו מתמלא החסרון משא"כ ישראל דומין לעץ הנטוע ומחובר בארץ שאם תכרות ממנו חוזר ומתמלא החסרון מניה וביה ולכן אמר עליהם נצר מטעי מעשי ידי להתפאר וזה השבח של נטיעה שיש להם הוא רמוז אצל שם יוסף הנקראים בו דקודם יו"ד יש טי"ת וקודם וא"ו יש ה"א וקודם סמ"ך יש נו"ן וקודם פ"ה יש עי"ן הרי אותיות נטעה מחוברים עם שם יוסף שנקראו בו ואם תניח חיר"ק תחת טי"ת נקראת נטיעה להורות כי ישראל אינם כעץ התלוש אלא הם כעץ נטיעה שאם יחסר מהם אנשים חוזר ומתמלא החסרון מפני שהשורש שלהם קיים כמו נטיעה ולז"א זה שהוא חדש שלקח חד ש' מנחש שחשב לכלותם לא ידע את יוסף ר"ל לא ידע האותיות שיש שמחוברים בשם יוסף שנקראו בו ישראל שהם אותיות נטיעה להורות שאם יכרות מהם איזה ענף חוזר ויוצא במקומו וכן היה להם כאשר יענו אותו כדי לכלותם בעינוי זה אדרבה כן ירבה וכן יפרוץ:

ותלך העלמה. הָלְכָה בִּזְרִיזוּת וְעַלְמוּת כְּעֶלֶם (שם):