פירוש על שמות 20:10

יצויר המחלל שבת יהיה ספק אי כשר לעדות מ"ה או פסל והמחלל י"ט וודאי פסול לעדות כי בשבת יש מלאכות שמסופקין אם חייב עליהן מיתה ב"ד אע"פ שכרת חייב בכולן כמ"ש התוס' פ"ק דשבת במגילת סתרים איסי בן יהודא כרת לא מפסל מ"ה כ"א במלקות עח"מ ל"ד ובסמ"ע ושבת אין בו מלקות לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין ובי"ט תפסל בכל הל"ט מלאכות דמלקות יש כהן כל שהזיד בלאו אפילו לא התרו פסול מ"ה. ובהוצאה נהפוך הוא בשבת תפסל מ"ה דמהנך דלא מספקן הוא ובי"ט מחלוקת רש"י ותוס' בהוצאת אבנים אי מ"ה לוקה אי לאו ועמ"א תקי"ח. ובהבערה בנר של אבטלה נמי יש מחלוקת אפשר בשבת נמי ובין י"ט ושבת ספק הוא ולא תבערו לחלק חטאת כרת הא מיתת ב"ד אפשר מהנך דמספקן הוא.

זכור את יום השבת לקדשו וכו' ויום השביעי שבת לה' אלקיך. הענין שנאמר כאן שני פעמים שבת, כי כל התרי"ג מצות נקראים שבת כדאיתא בזוה"ק (שמות פ"ח:) מאי שבת שמא דקוב"ה. והיינו כשבא לאדם חשק לעשות רצון הש"י מה שצוה לעשות ולהזהר ממה שציוה שלא לעשות וכאשר נתן זאת אל לבו נאמר זכור את יום השבת וכו', ואח"כ כשבא לאדם שכחה והעלמה מרצון הש"י ועשה מה שעשה נאמר ששת ימים וכו'. היינו כשמתרחק מן יום השבת ושוכח ח"ו את ה', בא עוד יום השבת ומחזיר ונותן אל לבו לראות מה שעשה ועי"ז בא הצעקה גדולה ללבו ואמר מה עשיתי, ואין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בה, (גיטין מ"ג.) ואז נותן לו הש"י עצה לזה הקרבנות שמכפרין וזה שנאמר אח"ז כבד את אביך וכו'. היינו שלא תתלה החסרון שלך בהולדה ותנקה עצמך ולא תצטרך לקרבנות, רק תתלה החסרון בך ותביא קרבנות ויכופר לך, והיינו כבד את אביך.

אתה ובנך ובתך. אֵלּוּ קְטַנִּים; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא גְּדוֹלִים? אָמַרְתָּ, הֲרֵי כְּבָר מֻזְהָרִים הֵם, אֶלָּא לֹא בָא אֶלָּא לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל שְׁבִיתַת הַקְּטַנִּים; וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ (שבת קכ"א), קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עָלֶיךָ: