פירוש על שמות 21:12

בפסוק מכה איש ומת מות יומת ערש"י דאי מאיש כי יכה ה"א הכאה בלא מיתה קשה למאן קאמר לה לרבנן דחנק קיל מכולן א"כ יהיה מכה אביו ואמו קיל משאר ב"א בסייף ומכה א"ו בחנק ולר"ש דחנק חמור מהרג קשה למה מכה א"ו חנק דלמא לאו אביו הוא ורק סייף והתוס' כתבו בסנהדרין הנסקלין בנשרפין דלא אזלינן בתר רובא ממיתה קלה קלה לחמורה ועיין זבחים פרק התערובת וערא"ם למ"ש הכאה בלא מיתה ומ"מ יש בה כדי להמית ניחא. והנה בסנהדרין פ"ד ב' ואימא עד דקטן הניחא כו' קשה אמאי חנק מקלה לחמורה לא אזלינן. ומהא ונקה המכה דחובשין אותו שהקשה הרא"ם ז"ל י"ל דמיירי כשוגג וחובשין אותו גלות ואי אמאי ישלם הא חייבי מיתות שוגגין פטורים מתשלומין יבואר לקמן אי"ה. והא דכהן גדל באלמנה בזנות בהתרו ביה לוקה שתיים אחת משום קדשה ואחת משום לא יחלל דלמא לאו כהן הוא וחדא ללקו י"ל דל"ד מקלה לחמורה להכא דתרי לאוי מיוחדים הם זולאו כמלקות אריכתא דמי ובהכרח אזלינן בתר רובא. וקושית הגאון מהר"צ מהלברשטאט בת כהן אמאי בשריפה דלמא לאו אביה ומקלה לחמורה לא אזלינן בתר רובא וחנק כו' י"ל דאי לאו בתר רובא דלמא בעלה אחיה הוא מאב ובהכרח בתר רובא דאל"כ פטורה מכל דאין קידושין ופנויה היא. ופ' אמור מכה בהמה ישלמנה היקשא זה באמת אבל בה"א הייתי אומר דשוגג חייב תשלומין ואי"ה פרשת אמור יבואר עוד.

מכה איש ומת, פירש"י אם לא נאמר וכו' שומע אני הכאה בלא מיתה, וקשה א"כ כההוא ס"ד מה הי' חילוק בין אביו לשאר כל אדם וי"ל דבמכה איש ה"א במכה בלא מיתה אבל דוקא כשיש בו כדי להמית, ואלו באביו אף כשאין בו כדי להמית, מהר"ר יעקב:

מכה איש ומת. כַּמָּה כְתוּבִים נֶאֶמְרוּ בְּפָרָשַׁת רוֹצְחִין, וּמַה שֶּׁבְּיָדִי לְפָרֵשׁ לָמָּה בָאוּ כֻלָּם, אֲפָרֵשׁ: