פירוש על שמות 21:14

וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות. ענין שנכתב כאן לשון זה מעם מזבחי, כי יש כמה מיני זדונות וכעס, יש שהוא נכעס לשעה ועושה מעשה זדון על זה יש לימוד זכות שיצרו אנסו בהתגברות לשעתו, וכן כמה מינים כדומה, אבל כי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה, היינו שמכנס ומאסף כעסו לצבור כעס וזדון רב, שערמה היא לשון ערימה שעושה כרי וערימה מכעסו שקובץ ואוסף על יד על יד כדי שיתקונן בלבו כעס הרבה כדי שיוכל לבצע מעשה זדון, על זה נאמר מעם מזבחי תקחנו למות, שאף צדיק ועובד את הש"י לא יועילו לו כל זכיותיו ללמד זכות עליו, כי כעס כזה אינו חלק ישראל כלל.

*מעם מזבחי תקחנו למות וגו' יש לפ' עפ"י מה שאית' בגמר' חולין דף י"א דהא דאמור רבנן דאזלינן בתר רוב אתיא מרישא של עולה ושאר קרבנות דניחוש דילמא טריפה הוא ע"כ דאזלי' בתר רוב וכיון דמוכח דאזלינן בתר רוב ממילא קטלינן להרוצח ולא חיישינן דילמא טריפה הרג דאזלי' בתר רוב כדילפינן מקרבנות והנה לקח מצינו לשון לימוד כדכתיב כי לקח טוב נתתי לכם וזה וכי יזיד איש על רעהו להרגו "בערמה" שיאמר טריפה הרג ע"ז אמר מעם מזבחי מקרבנו' שצויתי להקריב ע"מ תקחנו תלמוד ממנו למות שחייב מיתה, (ומצאתי ד"ז גם מרב חיד"א זצוק"ל בשם חכמי אשכנז):

מעם מזבחי וגו', וקשה מה ראה יואב לתפוס בקרנות המזבח וכי לא ידע האי קרא, וי"ל כיון שכבר קבל קללת דוד ע"ע יחולו על ראש יואב וגו' וסבר דזה עונשו ולא יומת עוד ואמר או זה או זה לא אצא עד כי יתיר לי קללת דוד אביו: