Responsa על שמות 21:14

אין חובה למחוק את הכתובת, לא מצד חילול השם¹מה שכתבת בעניין חילול השם, לכאורה לא שייך לכאן. הדיוק בגמ' הוא במקרה שנכרי אנסו באחת ממצוותיו שחייב בהן, אך פשיטא שלא נחדש מצוות על בני נח מכח חילול השם. הדיון צריך אפוא להיות בשאלה, האם הכותב עבר על "ברכת השם", שהיא מצווה שנתחייב בה (בהנחה שיש בכתובת ברכת השם ממש ח"ו) ודיון זה תלוי בשאלה, האם כתיבה היא כדיבור, וה"תומים" הסיק (סי' צו, סק"ה) דפטור בכהאי גוונא, והובאו דבריו ב"מנחת חינוך" (מצוה סט, ע) וכן כתב ה"חתם סופר" (יו"ד סי' רכז). ולא מצד "אפרושי מאיסורא"²גם אם נניח, שהכותב עבר עבירה, אין עלינו חובה להפריש גוי מאיסור, ואפילו עומד לפנינו, מכיוון שדין "אפרושי מאיסורא" נובע ממצוות תוכחה, ואין חיוב להוכיח גוי [ויש אומרים שזהו דין דרבנן, שנסמך על איסור לפני עיוור (אנצ' תלמודית ערך "אפרושי מאיסורא") כך גם נראה, שלגוי לא תקנו דינים מדרבנן]. ובעל-הבית שדבר זה נכתב על כותלו, אפשר שאינו עובר כלל., ואם ידבר עם בעל-הבית ויסכים, או ידווח לעיריה שתמחק את הכתובת³אם היהודי ימחק את הכתובת על דעת עצמו, אין זה שייך לגזל הגוי, אלא ל"הזק הגוי" אם אמנם יזיקנו במחיקה. וב"קובץ שעורים" (בבא בתרא, אות נה) כתב דאין איסור להזיק גוי, כשמדובר באדם המזיק. וב"מנחת חינוך" (מצוה נא סק"ח) הסתפק בזה, וב"קונטרסי שיעורים" (בבא קמא עמ' 324) תלה הדבר במחלוקת ראשונים. וב"משך חכמה" (שמות כא, יד ד"ה על רעה - במכילתא) כתב שהמזיק ממון גוי, חייב לשלם (וכן משמע ברמב"ם הל' נזקי ממון פ' ח הל' ה, דהתם היינו תקנה מיוחדת, ורק בבהמות). ועיין עוד תוספות ד"ה עמד (בבא קמא לח ע"א) ובמהרש"א, וכמובן שיש לחוש לדעות אלה. עוד יש לחוש מדין חילול השם ומצד איבה, שהם נימוקים כבדי משקל מבחינה הלכית.
בתשובה לשאלתך יש להוסיף שהדין דניחא ליה לאיניש שתעביד מצוה בממוניה (ודווקא במקום שאין נגרם לו הפסד על-ידי כן) נראה הוא מטעם אומדנא, ולכן נראה דבגוי לא אמרינן כן (עיין עוד בש"ך חו"מ סי' עב סק"ח בהקשר לכלל זה), ואין מקום להתחשב בו בנדון דנן. - תבוא עליו הברכה.