פירוש על שמות 23:4

שור אויבך. בחירק תחת היו"ד. והוא פועל. כי מלת ואיבתי. מהפעלים היוצאים. והטעם אע"פ שתדע שהוא אויבך וככה שונאך. ונאמר אויבך כי נכון לדבר ככה גם כן שונאך. אולי באה זו הפרשה אם היה השור והחמור של עני יהיה שכרך הרבה מאד שעשית מצות השם. וגם גמילות חסד עם עני:

תועה ג' במס' חמורו תועה. והנה תועה בשדה. אדם תועה מדרך השכל. זהו שאמרו מצא פרה רועה אין זו אבידה מצא חמור וכליו הפוכים הרי זו אבידה, וזהו חמורו תועה שהוא תועה בשדה ויוצא מהדרך:

שור איבך. בכל מקום משמעות אויב הוא שונא בלב ולא בפועל. כמו שביארנו בס׳ במדבר י׳ ט׳ והכי ת״א להלן בפסוק ואיבתי את איביך וצרתי את צרריך. ואסני ית סנאיך ואעיק ית דמעיקין לך הרי דתרגם את האויב שאינם מעיקין בפועל. מיהו בכל מקום דכתיב אויב ושונא בהדדי כמו בס׳ דברים ל׳ ז׳ על איביך ועל שנאיך. ביארנו שם בשם ת״א בעל דבבו דמשמעו מקניטו בדברים ואע״ג שאינו מיצר לו בפועל מכ״מ מצערו בדברים. מעתה הכא דכתיב בהאי קרא אויבך ובמקרא הסמוך חמור שנאך. למדנו מכאן משמעו אויבך מקניטו בדברים. ודקדק הכתוב דאע״ג דעולה על הדעת דמש״ה יסלק ידו מהשיב לו משום כשיבוא אצלו יקניטו בדברים וטוב וישר לסטות ממנו וכבוד לאיש שבת מריב. מש״ה כתיב דאעפ״כ השב תשיבנו לו. היינו לידו. ושומר מצוה לא ידע דבר רע ואם אפי׳ יפגעהו בדבר רע יתאפק וילך לו אחר שישיבנו: