פירוש על שמות 26:2

אורך. חסרי דעת אמרו כי מדת כ"ח בעבור כ"ח מחנות הלבנ' והנכון כי היו עשר יריעות על דרך נוטה שמים כיריעה על כן היה מקום קדש הקדשים בחשבון מעוקב:

ארך היריעה האחת. האי האחת מיותר. עוד אינו מדויק לשון שמנה ועשרים באמה. אמה מיבעי. וכבר עמד ע״ז הראב״ע להלן ל״ו ט׳ ודבריו סתומים. והנראה שבא ללמדנו שהיו אמות היריעות גדולות מאמות הכלים. וכדאי׳ במנחות דצ״ו באמות בהמ״ק שהיו אמות בנין גדולות משל כלים. וכתיב בדה״ב ג׳ ג׳ במדה הראשונה. פירושו כמו שהיה במשכן ראשית למקדש. זהו לשון באמה. דשמנה ועשרים אמה היה נמדד באמה של היריעות. שהיו עודפת על אמות הכלים ואולי גם הראב״ע כוון לזה. מעתה מבואר גם יתור לשון האחת. דמאחר דגלי קרא שיהא האמות גדולות ולא נתפרש בכמה. א״כ אם היו כמה אנשים אורגים ביחד כמה יריעות יכול להיות שלא יהיו האמות של כל היריעות שוין בצמצום. דזה יוסיף מעט וזה יוסיף יותר. ע״כ היתה המצוה שלא יתחילו לארוג כ״א אחת. וכאשר תהי׳ נגמרת יריעה האחת אז תהי׳ מדה אחת לכל היריעות. ובזה מדויק עוד שנוי הלשון בפ׳ זו שהחל ארך היריעה האחת. ובכל הסדרה החל הכתוב במדה כמה ארכו. היינו משום דבכ״מ עיקר נושא המקרא הוא המדה וכאן נושא המקרא ג״כ שתהיה היריעה האחת כמש״כ:

ורוחב המשכן מן הצפון לדרום עשר אמות שנאמר ולירכתי המשכן ימה וגו'. ושני קרשים תעשה למקוצעות המשכן הרי עשר ובמקומם אפרשם למקראות הללו כל זה בנוי על שעובי הקרשים אמה כמו שכתב גבי ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקוצעות המשכן כל שמנה קרשים בסדר אחד הן אלא שאלו השנים אינם בחלל המשכן אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראו בחלל להשלים רחבן לעשר אמות והאמה מזו והאמה מזו באות כנגד אמת עובי קרשי המשכן כו' והכי איתא בפרק הזורק שדי אורכיה דעשר יריעות לפותיא דמשכן כמה הויא עשרים ותמני דל עשר לאגר' פשו להו תשע להאי גיסא ותשע להאי גיסא לר' יהודה דאמר קרשים מלמטה עוביין אמה ומלמעלה כלין והולכים עד כאצבע מגליא אמה דאדנים לר' נחמי' דאמר כשם שמלמטה עוביין אמה כך מלמעלה עוביין אמה מגליא אמה דקרשים ומנ"ל דעובי הקרשים אמה דילמא עוביין אינו אלא חצי אמה דהשתא נימא שהשני קרשים של מקוצעו' יש מהן בחלל השתי אמות וחצי אמה מזה וחצי אמה מזה כנגד חצי אמה של עובי קרשי המשכן מכאן ומכאן כבר תירצו התוספות בזה דמבית עולמים הוא דילפי לה שהיה ארכו ששים ורחבו עשרים ה"נ במשכן רחבו שליש ארכו הוא כדנפקא לן מקרא דוכן תעשו לדורות כשתעשו לי כלי בית עולמים כתבנית אלו תעשו אותם: