פירוש על שמות 28:33

ופעמוני זהב, פירש"י זגין עם ענבלין שבתוכן, וקשה דפעמון מלשון ותפעם הוא שפועם ומקשקש מבפנים לבד, ואונקלוס תירגם זגין דמשמע החיצון לבד שהרי מחרצן ועד זג תירגם מפורצנין ועד עיצורין דהיינו שמתרגם על זג שהוא הוא העוצר את המשקה והגרעינין, וכדמשמע בנזיר, מהר"ר יעקב:

(ונ"ל דודאי פעמון הוא לשון ותפעם רוחו, אבל מ"מ ביותר יפול השם הזה על החיצון הסובב דהוא הזג, וזה לו שם עצם כי בו נודע הפעימה שמשמיע קולו מאריך בו, כענין קולו כפעמון, שמכח שהעינבל מכה ופועם עליו הוא משמיע קול ומאריכו, משא"כ בעינבל עצמו, אבל מ"מ גם על שם זה לא יקרא פעמון כי אם בהיות העינבל עמו, ומטעם זה יפה דיבר רש"י שכתב זגין עם עינבלין שבתוכן שבזולת זה גם החיצון לא יקרא פעמון ולא נודע בו פעימה א"כ אם נאמר פעמון שיפול על השמעת קול של החיצון, ע"כ יכלול שניהם, והתרגום שתירגם ללשונו, תירגם זג, בעבור שבלשונו הוא שם מיוחד בעצם לחיצון לבדו, כנודע מקרא דמחרצן ועד זג, והרי עיקר שם פעמון ג"כ על החיצון, רק שכשקוראין אותו כן בהכרח נכלל גם העינבל כנז', וק"ל):

רמני. עֲגֻלִּים וַחֲלוּלִים הָיוּ כְּמִין רִמּוֹנִים הָעֲשׂוּיִים כְּבֵיצַת תַּרְנְגֹלֶת: