Quotation_auto על שמות 28:33

ועשית את מעיל האפוד וגו'. ועשית על שוליו רמוני תכלת וארגמן וגו'. פעמון זהב ורמון וגו'. והתורה ביארה התועלת הנמשך מזה שהוא ונשמע קולו בבואו אל הקדש. כי כן ראוי לכל נכנס בהיכל המלך שיכנס ברשות ולא יכנס פתאום. וכל זה להורות על מעלת התורה שיש בה חכמה ורוב פנינים ומוסרים רבים ודרך ארץ. כאומרם הפוך בה דכולא בה. ולכן אני סבור כי זה אזהרה לכהן. שאע"פ שהוא מלובש באלו הבגדים כמלאך ומשרת. ושוליו מלאים את ההיכל בקדושתו וענותנותו. ראוי לו לפעמו במחנה דן ולהיות בקי בדברי החכמה ובדברי דרך ארץ. בענין שידע להזהר ולהשמר מדברי הערמות והתחבולות. כמו שאמר שהע"ה לתת לפתאים ערמה. ואמר וראיתי אני שיש יתרון לחכם מן הסכלות. ר"ל מן הסכלות אני יודע מעלת החכמה. כי כל דבר ניכר מהפכו. וזהו כיתרון האור מן החשך. ולכן שלמה השיג כל הדברים מצד הסכלות. ומצד חכמת אשמדאי. והיה הולך להררי חשך להשיג מחכמת בני קדם. וזהו שבתי וראיתי כמוזכר בזוהר. ולכן כתוב שם על וה' נתן חכמה לשלמה ויהי שלום בין חירם וכו'. מה ענין זה לזה. אבל אמרו שם כי חירם היה חכם גדול בחכמת הכישוף ובחכמת השדים. עד שהיה פורח באויר להראות חכמתו. ולא היה רוצה להודות בחכמת שלמה. ושלמה היה בקי ממנו באותה חכמה. ובכח שמות הקדש הכריחו והודיעו שחכמתו היתה הבל וריק. עד שמצד שה' נתן חכמה לשלמה ויהי שלום בין חירם. ולכן הסנהדרין היו יודעים לבטל הכישופים אם יבא אדם לעשותם נגד ישראל. ולכן א"ר יוחנן בן זכאי לתלמידיו אחר שאמר להם צאו וראו אי זו היא דרך טובה. חזר לומר להם איזו היא דרך רעה. ומה צריך לזה כי מהאחד נמשכת האחרת. אבל רצה לידע בהם. כמו שהיו חכמים בידיעת הטוב. אם יהיו חכמים בבחירת הרע להשמר ממנו. כי כן צריך לכל חכם להיות בידו סייפא וספרא. ושם הארכתי בזה. ולכן אמר בכהן שאע"פ ששוליו מלאים את ההיכל בקדושתו צריך לידע ולהבחין בין הדברים [האמיתיים] ובין הערמות והתחבולות להשמר מהן כשיצטרך. וזהו ועשית על שוליו רמוני תכלת וארגמן ופעמוני זהב בתוכם סביב. בענין שיהיה ערום בכל חכמה. ויהיה מרגיש הדברים ומבחין ביניהם. ויהיה בקי ברמאות. לא לפעול בו. אלא להשמר ממנו כשיצטרך. בענין שבזה יהיה נפעם רוחו בתוכו. וזהו פעמון זהב ורימון. כמו לפעמו במחנה דן. כי אחר שהוא מורה התורה. והוא שומר לעמו בתפלתו ובקרבנותיו. ראוי לו שידע כיצד יבטל מחשבת זדים כשיצטרך. וזהו מה שרמזו ז"ל באומרם ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. כי אחר שאלישע אחר היה מין. היאך היה למד ממנו. לזה השיבו אל תתמה על החפץ. כי כן צריך לכל חכם לידע כל הדברים להבחין בין טוב לרע. כאומרו לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב. ולכן ר"מ לימד מאחר כל הדברים טובים ורעים. אבל לא היה פועל בהם. וזהו רמון מצא שהוא אלישע אחר. שהיה ערום לרע. תוכו אכל מפנימיות החכמה. והחיצוני שהיא הקליפה והערמה זרק. כי לא אכלה ולא נהנה ממנה. אעפ"י שהיה יודע בה ומבחין בין טוב לרע. וזהו פעמון זהב ורמון האמור ברבי מאיר. וזהו ונשמע קולו בבואו אל הקדש ולא ימות. כמו שמתים האנשים הפתאים אשר לא ידעו ליזהר:

תנו רבנן דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה, משזר שמונה מעיל שנים עשר, פרוכת עשרים וארבעה, חשן ואפוד עשרים ושמונה. שש חוטן כפול ו' מנלן אמר אביי חמשה קראי כתיבי ויעשו את הכתנות שש וגו' ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר. כמה קראי הוו חמש חד לגופיה דכיתנא ניהוי וחד שיהא חוטן כפול ששה וחד שיהו שזורין וחד לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש וחד לעכב. מאי משמע דהאי שש לישנא דכיתנא הוא אמר קרא בד בבד דבר העולה מן הקרקע בד בבד. ואימא עמרא. עמרא מפצל. כיתנא נמי מפצל. כיתנא אגב לקותא מפצל. רבינא אמר מהכא פארי פשתים יהיו על ראשם וכו' גמרא גמירי ואתא יחזקאל ואסמכא אקרא. משזר שמונה מנלן שנאמר ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר ויליף משזר משזר מפרכת מה להלן עשרים וארבעה אף כאן עשרים וארבעה. דהוה כל חד וחד תמני. ונילף מחשן ואפוד מה להלן עשרים ושמונה אף כאן עשרים ושמונה. דנין דבר שלא נאמר בו זהב מדבר שלא נאמר בו זהב ואין דנין אותו מדבר שנאמר בו זהב. אדרבה דנין בגד מבגד לאפוקי פרכת דאהל הוא. אלא מאבנט דנין בגד שלא נאמר בו זהב מבגד שלא נאמר בו זהב. רב מרי אמר תעשנו לזה ולא לאחר. רב אשי אמר ועשית שיהו כל עשיותיו שוות. היכי נעביד תלתא עשרה עשרה הוו תלתין. נעביד תרי דתשעה וחד דעשרה ועשית אמר רחמנא שיהו כל עשיותיו שוות. מעיל שנים עשר מנלן דכתיב ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת ויליף תכלת תכלת מפרכת מה להלן ששה אף כאן תשעה (דהוו להו כל חד וחד תריסר). ונילף משוליו מה להלן שמונה אף כאן שמונה. דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מתכשיט כלי. אדרבא דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא היינו דאמרינן חד לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש. פרוכת עשרים וארבעה דשיתא שיתא לא דינא ולא דיינא. חשן ואפוד עשרים ושמונה מנלן דכתיב ועשית חשן משפט וגו' כמעשה אפוד תעשנו ארבעה דשיתא שיתא הא עשרים וארבעה וזהב ארבעה הא עשרים ושמונה. ואימא זהב נמי ששה אמר קרא וקצץ פתילים פתיל פתילים ארבע. רב אשי אמר אמר קרא ועשית שיהיו כל עשיותיו שוות הלכך לא אפשר. אמר ר' אליעזר המזיח את החשן מעל האפוד והמסיר בדי ארון לוקה שנאמר ולא יזח החשן ולא יסורו ממנו. ודילמא הכי קאמר רחמנא חדקינהו ועבדינהו (שפה) [שפיר] כי היכי דלא יזח ולא יסורו מי כתיב שלא יזח ושלא יסורו. אמר רבי יהודה המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע. ודילמא הכי קאמר רחמנא עביד שפה כי היכי דלא יקרע מי כתיב שלא יקרע. איני והאמר ר' ענני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתנת מכפרת על שפיכות דמים וכן הוא אומר ויטבלו את הכתנת בדם. מכנסים מכפרים על גלוי עריות וכן הוא אומר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח דאמר רבי חנינא יבוא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב מהיכא דאיתיה דכתיב על לב אהרן. חשן מכפר על הדינין דכתיב חשן משפט. אפוד מכפר על עבודת אלילים דכתיב און אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע אמר רבי חנינא יבוא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול. ציץ מכפר על עזי פנים כתיב הכא והיה על מצח אהרן וכתיב התם ומצח אשה זונה היה לך. לא קשיא הא דלא אהנו מעשיו הא דאהנו מעשיו. אי אהנו מעשיו נגעים באין עליו לא אהנו מעשיו מעיל מכפר. והאמר רבי (שמעון) [סימון] אמר רבי יהושע בן לוי שני דברים לא מצינו להן כפרה בקרבנות ומצינו להן כפרה ב