פירוש על שמות 28:4

ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל. באלו הבגדים מראה הש"י לישראל באיזה נפש הוא בוחר, כי מהבגדים יוכר ומובן היקרות הנמצא בתוך נפש אהרן הכהן. הציץ מרמז עליו כי הוא דבוק בהש"י כמצווה עליו שיהיה תמיד על מצחו, ועל הציץ היה נחקק קודש לה' היינו בעומק מחשבתו היה תמיד (דברי הימים א' כ"ח,ט') דע את אלקי אביך. והחושן מרמז עליו כי לא נמצא בלבו שנאה לשום נפש מישראל, כי היו שבטי ישראל חקוקים על לבו. ואפוד שהיה חגור בו ומרמז על בטחונו בהש"י שהוא תומכו תמיד. ומעיל מורה על גודל יראתו כי היה כלו מתכלת שמרומז על יראה. ולאשר לא נאמרו בפרשה הזאת המכנסים והציץ, מכנסים לא נאמרו כי לא היו נחשבים למלבוש, כי לא היו רק לכסות בשר ערוה היינו להגן מחמדת עוה"ז. וציץ לא נאמר, הוא ע"ד מאמר זוה"ק (במדבר קנ"ט.) מצחא דרעותא אימת איתגליא בשעתא דצלותא דשבת במנחה, ולהיות כי הציץ ניתן לאהרן לפי שהיה בו יראה גדולה, כי בכל שבט לוי נמצא יראה כמ"ש (מלאכי ב',ה') ואתנם לו מורא, וביותר בכהן גדול, ומה גם כי שמו מורה על יראה כי אהרן בגימט' רנ"ו, נגד רנ"ו כנפים שיש לחיות הקדושים, וגדפין מרמזין על יראה, ונגד היראה הגדולה ניתן לו הציץ להחיות ולענג את נפשו, כי הציץ מורה על אהבה שהש"י אוהב את ישראל, ובעת שהש"י מגלה גודל אהבתו אז כל היראות מסתלקין ונצמח גודל תקופות לישראל, ולכן קודם שנאמר עשיית המעיל לא היה יכול להאמר עשיית הציץ, כי מגודל תקופות יכול ח"ו לצמוח קלות ראש, אך אחר שנאמר עשיית המעיל שמורה על יראה יוכל להאמר עשיית הציץ, וכמאמר זוה"ק בשעתא דמנחה שהוא אחר גודל היראה מתגליא מצחא דרעותא היינו גודל תקופות.

ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קודש וכו'. הנה נגד השמונה בגדים תקנו אנשי כנסת הגדולה בברכת ק"ש שמונה דברים להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. להבין הוא נגד האבנט כי אבנט מכפר על הרהור הלב (ערכין ט"ז.) וגם לבישתו היתה על הלב ומדתו היה ג"כ ל"ב אמות. ולהשכיל הוא נגד החושן, כי האדם צריך להתבונן לדעת הש"י כי אצלו לא ימצא שום כעס על נפשות ישראל כי רגע באפו חיים ברצונו. לשמוע הוא נגד המעיל, היינו שהאדם ישמע ויטה אוזן ליסודו ושורשו כמו שדרש (בגמ') (שמות רבה פרשה מ',ג') על פסוק איפה היית ביסדי ארץ איפה שלך איך היה באדם הראשון, וע"י שהאדם יבא על יסודו מזה יבין מה שתיקן כבר בעולם ומה צריך עוד לתקן, וע"ז רומז המעיל כדאיתא בזוה"ק המעיל היא ברזא דגילגולא. ללמוד הוא נגד המצנפת כי מצנפת מכפר על גסי הרוח, (ערכין שם) היינו לקבל אמת ממי שאמרו. וללמד הוא נגד הציץ כי בהציץ נאמר והיה על מצחו תמיד לרצון, היינו שיהיה לאדם עין טובה ללמד את חבירו. לשמור נגד הכתונת כי כתונת מכפר על שפיכת דמים, [שם] והוא שישמור האדם את עצמו שלא יבא מחמתו שום היזק לחבירו ולא יוכל חבירו לחשדו וע"י שיחשדנו בחנם יענש ועי"ז גם הוא יענש מחמת שחבירו נענש על ידו. ולעשות נגד האפוד, כי אפוד רומז על סמך ועיקר סמיכה הוא במעשה המצות שיכול האדם לעמוד בתפלה ולהשען עליהם כמ"ש (תהלים ק"ד,ג') השם עבים רכובו, ועבים מורים על מצות מעשיות. [כי האדם צריך לידע כי אין מעשה בעולם שלא יהיה לו השארה לעוה"ב. תשלום.] ולקיים הוא נגד מכנסיים כי הוא לכסות בשר ערוה, וערוה נקרא מקום שעל ידו יוכל האדם להפסיד כמ"ש (בראשית מ"ב,ט') ערות הארץ, היינו שעי"ז יוכל הארץ להכבש, ובכל מקום שברא הקב"ה שיכול האדם להבנות ממנו בנין עדי עד, שם ברא מקום ההפסד שיוכל להפסיד הכל וע"י שישמור את עצמו בזה יצמח לו ממקום הזה בנין עדי עד.

חשן. תַּכְשִׁיט כְּנֶגֶד הַלֵּב: