פירוש על שמות 29:39

את הכבש האחד ובפנחס כתיב אחד. הכא כתיב האחד שעולה י''ח רמז לי''ח ברכות שבתפלה שתקנו כנגד תמידין והתם כתיב אחד דמנין אחד היו כהנים עסוקים בתמיד לפעמים כדאיתא במסכת יומא:

את הכבש האחד וגו'. אמר את הכבש כדי שלא תסתפק שהוא זולת ב' כבשים האמורים בסמוך, לזה אמר את הכבש פירוש אחד מהמוזכרים, ואומרו האחד נתכוון לומר שהגם שלא היה להם אלא כבש אחד בנמצא יקרבוהו בבוקר ואין כבש שני של בין הערבים מעכב, והנה אומרו האחד פירוש הגם שיש אחד ואין לו שני, ואפילו בחינוך שמעכב ראשון לב' כאומרם בפרק התכלת (מנחות פ''ד מ''ד), אין ב' מעכב לראשון:

האחר. ושם כתיב אחד. ביארנו שם דבא ללמד שלא באו שני תמידים כאחד כמשמעות לשון שנים שיהיו באין כאחד. אלא משום דכתיב אחד ביארנו שם ע״פ הספרי וגמרא דמשמעו שהוא בא כל אחד בפ״ע. ולשון שנים מבואר בסמוך על מה הוא בא. אבל כאן דכתיב האחד דמשמעו המיוחד מתפרש שנים כמשמעו שבאו שני התמידים כאחד ונבחר המיוחד שבהם בבוקר והשני בערב. והטעם דשם שהוא בא לפרנסה אין הלילה טפל ליום כלל ושניהם שוין בתועלתן. מה שאין כן כאן שבא בשביל יעוד עיקר היעוד לתורה שבכתב לא היה אלא ביום ובלילה היה מועיל לגירסא של תורה שבע״פ ושתי התועליות קשורו׳ זב״ז ואין תועלת לזה בל״ז. והעיקר הוא תורה שבכתב. ושבע״פ טפל לה. וכן להיפך הדרש שדרשו שם על שנים ליום. שנו ליום היינו על טבעת שניה מהשמש. עמו שביארנו שם. לא היה שייך במדבר. דשם בא להורות שפרנסת ישראל לא בא מכח הליכות השמש לבדו כמו באוה״ע. אלא השגחה פרטית של הקב״ה הוא ראשון והוא מנהיג את השמש להשפיע משא״כ כאן לא היה ענין להשמש כלל: