פירוש על שמות 29:38

וזה. הטעם זה הקרבן. וכן זה יתנו זה השיעור. וכן וזה אשר תעשה אותם. משה יעשה ככה שבעת ימי המלואים. ואחר כן אהרן ובניו:

על המזבח כבשים בני ס''ת לחמי:

וזה אשר תעשה על המזבח וגו׳. ענין הפ׳ בכללה ביארנו במוספין דפ׳ פינחס דמשונה היה תכלית הבאת תמידין במדבר מתכלית התמידין דבא״י. דבא״י באו בשביל פרנסה וכדאי׳ בכתובות ד״ח דמזבח מזין. ובמדבר באו בשביל יעוד כמבואר בפ׳ זו ונועדתי וגו׳. ומש״ה משעה שנתנדו במעשה המרגלים לא הביאו תמידים כדאיתא בחגיגה ד״ו ושם מבואר יותר. ובשביל זה באו שינוים בלשון הצווי דשם כתיב לחמי לאשי תשמרו. וכאן ליתא משום דאין בא ללחם. וגם אין ההכרח שיבואו מתרומת הלשכה כמש״כ להלן ל׳ ט״ז. וכן חסר כאן שם עולה משום דמובן מאליו דלעולה אנו צריכים שתכליתו להשיג דעת אלהים משא״כ התם דלפרנסה בא. ולזה מועיל יותר שלמים כמש״כ בס׳ ויקרא בפ׳ מועדי ה׳. מש״ה נצרך לפרש דתמידים המה עולות. ולא שלמים: