פירוש על שמות 33:17

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אמר אלי וכו', ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני וכו' ויאמר וכו' גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם. להיות משה בבקשתו אמר להש"י, כי הש"י ידע אותו בשם, היינו שברא אותו במדות טובות לקבל חן מאת הש"י, וחן הוא מתנות חנם שהש"י ברא אותו במדות טובות ועבור זה מצא חן, ותחילה ידעתיך בשם היינו שהש"י בחר בו כמו שבחר באבותינו אף טרם מעשים טובים שעשו, הוטבע בהם מדות אשר גם בנו נשארו, כי השלש מדות אשר אנחנו מעוטרים בהם רחמנים וביישנים גומלי חסדים, אינם מצד מעשינו הטובים רק מצד אבותינו הקדושים שהורישו לנו קדושתם, וכן אמר משה להש"י כי תחילה ידע אותו בשם ואח"כ מצא חן בעיניו, והש"י בתשובתו השיב לו להיפוך, כי בתחילה מצא חן בעיניו ואח"כ ידע אותו בשם, היינו שהש"י הכיר מדותיו אשר באם היה כלי לקבל ד"ת, אז יחפוץ וישתוקק בכל עת לד"ת חדשים וזהו מציאות חן היינו שיחפוץ וישתדל תמיד למתנות חנם וע"ז ברא אותו במדות טובות כמ"ש (דניאל ב', כ"א) יהיב חכמתא לחכימין כמאמר הגמ' (יומא י"ב.) על בנימין והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבולעה לפיכך נעשה אושפזיכנא לשכינה, היינו לפי שהש"י הכיר בו כי באם יבנה בהמ"ק בחלקו יחפוץ מאוד לקבל גם המזבח לחלקו, ועי"ז נעשה אושפזיכנא.

גם את הדבר הזה. שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עוֹד עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אעשה, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל בִּלְעָם עַל יְדֵי שְׁרִיַּת הַשְּׁכִינָה, אֶלָּא "נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" כְּגוֹן וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב (איוב ד') – שׁוֹמְעִין עַ"יְ שָׁלִיחַ:

גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה אולי היה הרצון הזה בסוף ארבעים יום השניים על דעת רבותינו (בתנחומא כאן), כאשר נתרצה לו הקב''ה, ואמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים (שמות ל״ד:א׳):