פירוש על שמות 33:6

את עדים מהר חורב. אֶת הָעֲדִי שֶׁהָיָה בְיָדָם מֵהַר חוֹרֵב:

וטעם ויתנצלו בני ישראל את עדים כי בשמעם זה התנצלו ויתפרקו מכל עדי יותר ממה שעשו תחלה. ואונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות ל״ג:ו׳) שתרגם בעדי, תקון זין, דעתו כדברי האומר בבראשית רבה (עיין שמו''ר מה ב) זינאות חגר להם, כלומר שחגר להם הקב''ה בשעת מתן תורה כלי זיין להנצל מכל פגע ומלאך המות, כמו שדרשו (שמו''ר לב א) חרות על הלוחות (שמות ל״ב:ט״ז), חירות ממלאך המות, והם שמותיו של הקב''ה. והנה ישראל קבלו עליהם את המיתה ברצון נפשם מפני עונש העגל, וזה ענין תשובה גדולה וחרטה בחטאם:

ויתנצלו בני ישראל את עדים. מן עדים. והם בגדי תפארת ותכשיטים כמו הנזמים והטבעות. על דרך ואעדך עדי. כי התאבלו על דבר העגל: