Musar על שמות 33:6

ובמתן תורה בעצם שם ידוד נתגלה כל זה. א' נעשה ונשמע, הוא תלמוד, כי השמיעה היא הלמוד. ב' סוד התשובה שמגעת עד הכסא, מצינו בויכוח שהיה למשה רבינו ע"ה עם מלאכי השרת כדאיתא בפרק ר' עקיבא (שבת פח, ב), אמר הקב"ה למשה אחוז בכסא וחזור להם תשובה. וסוד הענין, כי מלאכי השרת קטרגו (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו כו', כי הוא מוכשר לקבל טומאה ולחטוא, ואיך תנתן לו התורה. באתה התשובה אחוז בכסא וחזור להם תשובה, כלומר תחזור ותאמר להמלאכים שיש תקנה להאדם אף אם יחטא, בתשובה שיעשה, כי גדולה התשובה שמגעת עד הכסא (יומא פו, ב), ובאחיזה זו בכסא בסוד הנשמות החצובות בכסא מנוצחים המלאכים ומעלתם מעוטה ממעלת אדם השלם, על כן ואתא מרבבות קודש במעמד הר סיני, והיו כ"ב אלף רבבות מלאכים נגד כ"ב אלף זרע המקודש הלוים כדאיתא במדרש (שמו"ר כט, ב), ומלאכי השרת היו משמשים לישראל דכתיב (תהלים סח, יג) מלאכי צבאות ידודון ידודון וכדאיתא בפרק ר' עקיבא (שבת פח, ב), והרכין הקב"ה השמים לארץ רמז לביטול צבא השמים נגד ישראל. וקירוב הארץ לשמים, רמז לחזרת כתנות אור, ומלאה הארץ דעה (ישעיה יא, ט), ויקויים (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, כי כן אדם הראשון קודם שחטא תפוח עקיבו היה מכהה גלגל חמה, וכן חזרו ישראל למעלה זו בקבלת תורה אור. וזהו סוד הכתרים והעדי שזכו להם ישראל. רק אח"כ כשחטאו בעגל, ויתנצלו את עדים (שמות לג, ו) וחזרו לסורם, ונתקיים בהם (תהלים פב, ו-ז) [אני] אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם. אכן כאדם וכו'. כמו אדם הראשון שהוסר ממנו כתנות אור ונעשה עור בסוד (ויקרא יג, ב) אדם כי יהיה בעור בשרו נגע וגו'. אבל משה רבינו ע"ה נשאר בקירון אור שזככה:

ועוד גרסי' בפרקי ר' אליעזר וירד ה' על הר סיני, בששה בסיון נגלה הקב"ה על ישראל בסיני, ונפתחו השמים, ונכנס ראש ההר בתוך השמים, והערפל מכסה את ההר. ר' פנחס אומר, ערב שבת עמדו בני ישראל על הר סיני ערכים ערכים, האנשים לבד והנשים לבד. אמ' הב"ה למשה, לך אמור להן לבנות ישראל אם רוצות לקבל התורה, לפי שדרכן של אנשים הולך אחר דרכן של נשים, שנא' (שמות יט, ג) כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, ותגד לבני ישראל, אלו האנשים. וענו כולן, אנשים ונשים, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ר' פנחס אומר, כל אותו הדור ששמעו קולו של הב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת, ולא ראו טפת קרי בחייהם, ולא משלו בהן כל מיני כנים, ובמותם לא שלטה בהם רמה ותולעה. אשריהם בעולם הזה וטוב להם לעולם הבא, ועליהם הכתו' אומר אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, ואומר אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו. אשרי העם שהקדימו נעשה לנשמע. וגרסי' בפרק בתרא דמסכת ראש השנה ירוש' ר' משרשיה בשם ר' אידי, בכל הקרבנות כתי' חטאת ובעצרת אין כתיב חטאת. אמ' להם הב"ה לישראל, מכיון שקבלתם עליכם עול תורה, מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם. וגרסינן במ' שבת בפרק ר' עקיבא, דרש ר' סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים רבוא של מלאכי השרת, וכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים בראשו, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכשחטאו ירדו מאה ועשרים רבוא של מלאכי חבלה ופירקום, שנא' (שמות לג, ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמ' ר' חמא בר' חנינא, בחורב טענו ובחורב פירקו, שנא' (שמות לג, ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. א"ר יוחנן, וכולן זכה משה ונטלן, שנא' (שמות לג, ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, וסמיך ליה ומשה יקח את האהל. א"ר ר' שמעון בן לקיש, ועתיד הב"ה להחזירן לנו, דכתיב ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם, שמחה שהיתה מעולם על ראשם. אמ' ר' אלעזר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאתה בת קול ואמרה, מי גלה לכם רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, שנא' (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. אמ' ר' אחא בר חנינא, מאי דכתי' (שיר השירים ב, ג) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. אמ' ר' אבא בר כהנא, כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, חיבבן הב"ה, ושלח לכל אחד מישראל שני מלאכים, אחד חוגר לו זיינו ואחד נותן עטרה בראשו. א"ר סימון, פורפראות הלבישן, שנא' (יחזקאל טז, י) ואלבישך רקמה. ר' יוחנן דצפרין אומר, זוניות חגר להם, שנא' (יחזקאל טז, י) ואחבשך בשש. ר' שמעון אומר, כלי זין חגר להם ושם המפורש חקוק עליו. ולפיכך נאמר כבוד חכמים ינחלו, אלו ישראל שנטלו כל השבח הזה. ר' אליעזר אומר, והם תוכו לרגליך, אע"פ שאנוסין ואע"פ שמלקין אותם אויביהם ואע"פ שבוזזין אותן, ישא מדברותיך, מקבלין עול תורתן עליהם ואומרים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

וכמו אדם תכלית בריאותו היתה להיות כתנות אור באל"ף כאשר הארכתי בדרשות אחרות, כן משה רבינו ע"ה קרן אור פניו. ולא כתיב נקרן דהוה משמע עתה. רק קרן כתיב כבר, והענין כי בעת מתן תורה היה ראוי להיות תכלית הבריאה וכל האדם בכתנות אור, וזהו העדיי' והעטרות וכתרים שנתנו להם בחורב. רק כאשר קלקלו בעגל, ויתנצלו בני ישראל את עדיים (שמות לג, ו), דהיינו קירון אור, ובמקום שהיו ראויין להיות כבני עליון אכן כאדם סליק להו (ע"ז ה, א), דהיינו אדם קדמאי. אכן משה רבינו ע"ה נשאר לו הקירון אור, כי מהיכי תיתי שינטל ממנו, כן מוכח בזוהר. ואל תתמה מכמה צדיקים וחסידים שהיו בעת ההיא שלא חטאו בעגל, וניטל מהן קירון אור. ולעניות דעתי זה אינו מהקושי, כי מאחר שהאויר נעשה טמא וקליפה, אז אירע להם זה המקרה בלתי טהור מהתגשמות, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ומשה רבינו ע"ה שלא הי' באויר זה העולם רק תחת צל כנפי שכינה, היה ניצול מזו. ומה שאמרו רבותינו ז"ל בב"ר פרשת כי תשא (מז, ו), מהיכן זכה משה לקרני הוד כו' עיין שם, אין הכוונה שזכה עתה מחדש, רק מהיכן זכה שלא נתגשם מאויר העולם. דוק היטב בכל המאמר, ותוכל לפרשו על ענין זה: