פירוש על שמות 34:17

אלהי מסכה לא תעשה לך. מסכה היינו כללים וע"ז אמר הכתוב בעת שיהיה לך בינת הלב מפורשת אז לא תביט על הכללים להתנהג על פיהם רק בבינת לבך תדע בכל פרט דבר איך להתנהג, כמו שמצינו באליהו בהר הכרמל, ועיין בפ' חקת ע"פ ויסעו מאובות ויחנו וכו', ושם נתפרש דבר זה באר היטב.

אלהי מסכה לא תעשה לך. שלא יהיה האדם קל בדעת שהנאות וחדות מעוה"ז יטו דעתו, כי זה נקרא מסכה, כמו שמצינו אצל שלמה המלך שכתיב (מ"א ז',ח') ובית יעשה לבת פרעה שרצה להרחיב קדושת השי"ת בעולם אף שלא יהיה לב ישראל מבורר ועומד נגד השי"ת, ולכן כתיב (מ"א י"א,כ"ז) בנה את המלוא, ולעתיד יגמור, ולכן נאמר ובית יעשה לשון עתיד, כי כשנגמר בית המקדש אז היה בדעת שלמה שכבר הגיע העת, כי שלמה בבנותו המקדש כדי שיכנסו קדושת כל הכלים בו לכן היה אז זך לב ומבורר ולא עשה בו שום רושם כל האלף מיני זמר שנזכר בגמ' (שבת נ"ו:).

אלהי מסכה לא תעשה לך. הנה עיקר שם אדם הוא הבינה והשכל שיש בו כי מצד הגוף כמקרה הבהמה יקרה גם אותו, ומצד זה לא נקרא אדם, אכן הגוף אינו רק נרתיק לשורש החיים וכל המחשבות ורצונות ומעשים העוברים על האדם הם מצד הגוף, ולכן כשאדם יחמוד לדבר מה צריך להיישיר דעתו ולהעמיד על התבוננות כאילו היה החיים שלו נפרד מהגוף, ואם עיקר החיים שלו חומד לזה הדבר מוכח שהוא קיים לעולמי עד, כי מצד הגוף לא יוכל זאת להבין יען ששורש הגוף אינו אלא לשעה לכן יתאוה לדברים קטנים שהם ג"כ לשעה, ואף שיבין הגוף שאין בזה חיי עולם מ"מ יחפוץ בזה, מחמת שכל שורשו הוא רק לפי שעה, אבל הנפש יבין שבזה שאינו רק לפי שעה לא יחפוץ בזה, וזה שאמר דניאל (דניאל ז',ט"ו) אתכרית רוחי אנא דניאל בגו נדנה, היינו שכרה החיים שלו כאלו עומד בפני עצמו נפרד מן הגוף שהגוף הוא הנרתיק שלו, וזה הוא אלהי מסכה כי מסכה הוא לשון מזיגה וערבוב, שאם בא לידך איזה חמדה לא תערבב בה כוחות והנאת עוה"ז, כי אז לא תבין הדבר לאמתו אם טוב הוא רק צריך להתבונן בחיים אמתים.