תלמוד על שמות 34:17

הלכה: חוֹמֶר בַּקּוֹדֶשׁ מִבַּתְּרוּמָה כול׳. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִי תְרוּמָה זְרִיזִין. וְאוֹכְלֵי קוֹדֶשׁ אֵינָן זְרִיזִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָדָא הִיא מַעֲלָה. אִילּוּ דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה בָזֶה וּבָזֶה. טָמֵא בָזֶה וְטָהוֹר בָזֶה. וְדָא הִיא מַעֲלָה. אָמַר לֵיהּ. תִּיפְתָּר בִּמְזוּקָּק לַקּוֹדֶשׁ. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה דָבָר טָמֵא [כָבֵד] כְּלִיטְרָא אִין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. אַף בִּתְרוּמָה אֵין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ אֶלָּא סַל וְגַרְגּוּתְנִי בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַבָּא שָׁאוּל וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶם אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָאוֹחֵז בָּאָדָם וּבַכֵּלִים וּמַטְבִּילָן טְמֵאִים. וּכְשֶׁהוּא מַדִּיחַ אֶת יָדָיו טְהוֹרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יְרַפֵּם [עַד] שֶׁיָּבוֹא בָהֶן הַמַּיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִסְתַּבְּרָא רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֵי לְאַבָּא שָׁאוּל. אַבָּא שָׁאוּל לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְאַבָּא שָׁאוּל. וְתַנֵּי כֵן. הֲלָכָה כִדְבָרָיו. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. מַתְנִיתָה דְּרִבִּי מֵאִיר. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים עוֹשִׂין כֵּן אֲפִילוּ בַקּוֹדֶשׁ. שֶׁאֵין בֵּית צְבִיעָה תוֹךְ. כְּלֵי קוֹדֶשׁ כּוּלָּן תּוֹךְ.

רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. מַעֲשֶׂה שֶׁנִּכְנְסוּ שִׁבְעָה זְקֵינִים לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּבִקִעַת רִימּוֹן. וּמִי הָיוּ. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יּוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי נְחֶמְיָה וְרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אָֽמְרוּ. כַּמָּה מַעֲלוֹת בַּקּוֹדֶשׁ וּבַתְּרוּמָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. רִבִּי יּוֹסֵי אוֹמֵר. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. אָמַר רִבִּי מֵאִיר. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵרִבִּי עֲקִיבָה. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. שִׁימַּשְׁתִּי אֶת רִבִּי עֲקִיבָה עוֹמַדּוֹת מַה שֶׁלֹּא שִׁימַּשְׁתּוֹ יְשִׁיבוֹת. אָֽמְרוּ. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אֲלֶכְסַנְדְּרִי לַאֲמִיתּוֹ הוּא. וְעָֽמְדוּ מִשָּׁם בִּנְשִׁיקָה. וְכָל־מָאן דְּלָא הֲוָה לֵיהּ גּוּלָה הֲוָה חַבִרֵיהּ קְטַע פַּלְגָּא דְגוּלְתֵּיהּ וִיהַב לֵיהּ. וְלָמָּה הֲווֹן עָֽבְדִין כֵּן. דַּהֲוֹון כּוּלְּהוֹן דָּֽרְשִׁין הָדֵין פְּסוּקָא מִן שֶׁבַע שֶׁבַע אַפִּין. אָשִׁ֤ירָה נָּא֙ לִֽידִידִ֔י שִׁירַ֥ת דּוֹדִ֖י לְכַרְמ֑וֹ. וְקָֽלְסוֹן לַאֲחוֹרַייָא מַה אַשְׁכַּח אַפּוֹי בְגַוֵּהּ. אָֽמְרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן יוֹחַי הֲוָה. וְלָמָּה הֲווֹן דָחֲקִין מֵעַתָּה הָדָא מִילְּתָא. דַּהֲווֹן דָּֽרְשִׁין מֵימַר אֱלֹהֵ֥י מַסֵּכָה֭ לֹ֥א תַֽעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃ מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒. אָֽמְרִין. כָּל־מִי שֶׁסְּפִיקָה בְיָדוֹ לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה וְאֵינוֹ מְעַבְּדָהּ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מִי אֲתֵיי מֵיזַל לוֹן אָֽמְרִין. אַתּוּן נַחְוִי עוֹבְדִינָן. וַהֲוָה תַמָּן חַד כֵּיף דַּשַׁיִישׁ וַהֲוָה כָּל־חַד וָחַד נְסִיב חַד מַסְמֵר וּקְבַע לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ וְהוּא נְחַת וּשְׁקַע כָּהָדֵיין לַייְשָׁא. עַד כְּדוֹן מִיתְקְרִי כֵּיפָא מַסְמְרָא.

ואמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדים כאילו עובד עכו"ם דכתיב (שמות לד, יז) אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה (שמות לד, יח) את חג המצות תשמור