פירוש על שמות 34:31

הנשאים בעדה. כְּמוֹ נְשִׂיאֵי הָעֵדָה:

וידבר משה אליהם לשון הווה הוא כל הענין הזה. ואחרי כן נגשו, אחר שלמד לזקנים חוזר ומלמד הפרשה או ההלכה לישראל. לשון רש''י. (רש"י על שמות ל״ד:ל״ב) ואינו כן, אבל יאמר הכתוב כי בצאת כל ישראל לקראתו ראו קרני ההוד פחדו מגשת אליו וחזרו אחורנית, אולי חשבו שהיה שם כבוד השם, או מלאכי עליון עמו, ופחדו פן יפרוץ בהם ה', וקרא להם משה, ושבו אליו אהרן וכל הנשיאים ההולכים לפניהם, ודבר משה אליהם דברי שלום ובשרם בסליחת עונם ובלוחות שהוריד. ואחרי כן ראו כל בני ישראל כי הוא מדבר עם הנשיאים ונגשו לפניו כולם, ואז צוה להם כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני, והוא עשרת הדברות השניות שנתן לו, וכל הנאמר לו מתחלה שמר לך את אשר אנכי מצוך היום (שמות ל״ד:י״א) עד סוף הפרשה (שמות ל״ד:כ״ו), כי הגיד להם שצוהו לכרות עמהם ברית חדשה על פי הדברים האלה והכתוב קצר בזה וספר הענין בכלל. ואחרי כן אמר (שמות ל״ד:ל״ג) כי כלה לדבר אתם כל הענין הנזכר, ונתן על פניו מסוה, כי התבונן בשובם אחור כי קרן עור פניו, או הגידו לו, ואחר שספר מעשה היום ההוא אמר ובבא משה (שמות ל״ד:ל״ד), וזהו הענין ההווה, לומר שנהג כן כל ימיו עמהם:

וישובו אליו. זה לאות כי שבו מרוב הפחד אחורנית אחרי צאתם לקראתו: