פירוש על שמות 35:24

נמצא לפ"ז שבהוצאות של מצוה כמו צדקה וכיוצא צריך האדם שיחשוב בדעתו שהוא גדול ורב בעושר כמו העשיר הגדול כדי שאז יתן נדבתו בריוח ולא בצמצום וגם עוד תועלת ב' שתקטן נדבתו בעיניו ולא יבא להתגאות בה. ובזה יובן בס"ד כל איש אשר נשאו לבו קרי ביה הנו"ן בדגש וכאלו כתיב אחריו י' והוא כמו נישאו לשון התנשאות וגדולה כלומר שלבו ינשאהו ויגדלהו שיחשוב בעצמו שהוא עשיר כמו העשיר הגדול שיש בעירו כדי שאז יתן בריוח ולא בצמצום והנה לאו כל אדם צריך לתחבולה זו לעשות נגד היצ"הר כי יש שיש לו נדיבות לב הרבה עד להפליא שאפי' שהוא יודע בעצמו שאין לו כ"כ אפ"ה הוא מתנדב יותר מכפי ערכו והנה איש כזה שיש לו לב נדיב וטהור אינו צריך לתחבולה לעשות נגד היצר הרע כי בלא"ה היצ"הר לא יוכל להחטיאו ובטוח הוא בזה ולכן השתא לזה תפס הפסוק תרי גווני כי לאו כל ישראל שוים בזה וזהו ויבואו כל איש אשר נשאו לכו שהוא מין האדם הצריכים לעשות תחבולה זו נגד היצ"הר וגם כל אשר נדבה רוחו אותו הוא ממין האדם אשר יש להם לב טהור ונדיבות רוח מצד עצמם בלתי צורך להם לעשות המצאות נגד היצ"הר כי היצ"הר לא יוכל ליגע בקירות לבם הטהור והנדיב:

וכל איש אשר נמצא אתו עצי שיטים לכל מלאכת העבודה הביאו י"ל למה עשה לעצי שיטים חלוקה בפ"ע והול"ל מעיקרא כל מרים כסף ונחשת ועצי שיטים ועוד למה שינה הלשון בסוף הפסוק ממה שאמר לעיל ונ"ל בס"ד דארז"ל מנין להם עצי שיטים במדבר אלא יעקב אע"ה צוה אותם שישתלו עצי שיטים בארץ גושן ויטלום עמהם ביציאת ממצרים ולפ"ז בני אדם שהביאו עצי שיטים אשר הוציאום עמהם ממצרים היה להם יגיעה גדולה בטלטולם בדרך מאה ירות על טלטול כסף וזהב ונחשת ומאחר דבעלי עצי שיטים טרחו מאד העלה עליהם הקב"ה כאלו כל מלאכת העבודה כולה כסף וזהב ושאר מינים את הכל הביאו הם ונמצא שכרן גדול מאד ולז"א וכל איש אשר נמצא עצי שיטים שכבר טרח בהם הרבה הרי אלו נחשב להם כאלו לכל מלאכת העבודה כולה הביאו:

כל מרים תרומת כסף ונחושת הביאו את תרומת ה' וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל מלאכת העבודה הביאו. יובן בס"ד כי הנה עיקר מצות הצדקה והנדבה צריך שתהיה בלתי גאוה ושיחשוב הנותן כאלו לא נתן כי אם דבר מועט ואם יראה שהוא נתן לצדקה אלף כסף והדל הפחות נתן עשרה פרוטות נחושת אל יבא להתגאות על זה הנותן נחושת אלא צריך לחשוב שהכסף שלו יעלה במשקל אחד ומעלה אחת עם הנחושת של העני יען כי הוא לרוב עשרו חשוב אצלו מתנת הכסף שנתן הוא כערך מתנת הנחושת שנתן העני וזה העני לרוב דלותו חשוב לגבי דידיה מתנת הנחושת שלו כערך מתנת הכסף של העשיר וא"כ שניהם במשקל אחד ולמה יתגאה בנתינתו הרבה על העני שנתן דבר מועט והנה אם האדם יבא להעריך מתנתו ונדבתו כאמור הנה ודאי זה תהיה התרומה שלו זכה וברה כליל לה' שאיש כזה יוכל לעשות לש"ש בלתי פנייה וז"ש כל מרים תרומת כסף ונחושת ר"ל מרים ומעריך בשכלו התרומה של כסף של העשיר ושל נחושת של העני בערך אחד ומעלה אחת כי יבא לחשוב כאמור הנה בני אדם כאלו הם דוקא חשובים שהביאו את תרומת ה' דייקא כלומר שהיא תרומה לשם ה' לש"ש משוללת הפנייה. ומ"ש וכל אשר נמצא אתו עצי שטים יובן בס"ד לרמוז כי הנה גם הגבאי המקבץ הנדבה וגם שלא הביא מכיסו לאותה מצוה כלום אפ"ה חשיב כאלו הביא הוא ג"כ מאחר שהוא ההולך וממציא כדי צורך אותה מצוה והנה עצים רמז למצות כי היא עץ החיים למחזיקים בה שטים מלשון שטו העם ולקטו שהוא רמז למצוה של הגבאי שהוא הולך ושט ממקום למקום לקבץ וזהו וכל איש אשר נמצא אתו נמצא אתו עצי שטים ר"ל מצות של גבאות לכל מלאכת עבודה הנה ג"כ מבני אדם כאלו ג"כ חשובים הביאו. או הכוונה כך לכל מלאכת העבודה הביאו ר"ל כאלו כל המלאכה הם הביאו אותה יען כי על ידם המציאו כדי צרכה: