פירוש על שמות 35:25

וכל אשה חכמת לב בידיה טוו פי' לא בלבד שהיו חכמות לב לדעת חכמה במלאכות וללמדה אלא אף שהיו יודעות לאמן ידיהם לכך ולעשותה בעצמן, וקשה טוו הוא לשון רבות טוה או טותה מבע"ל דהא כתיב וכל אשה וגו' בלשון יחידה (וי"ל דנקט טוו לכלול גם שאין חכמת לב, דמהנך ראו וכן עשו אף אשר לא חכמו בלבותם בעצמן לעשות כן והוי כאלו אמר שכל אשה חכמת לב זכתה וזיכתה):

תנו רבנן קרשים מלמטן עוביין אמה ומלמעלה כלין והולכין עד כאצבע, שנאמר יהיו תמים על ראשו (פסוק כד) ולהלן הוא אומר תמו נכרתו (יהושע ג טז), דברי ר' יהודה, ר׳ נחמיה אומר כשם שמלמטן עוביין אמה, כך מלמעלה עוביין אמה, שנאמר יחדו (שם), ומה יהיו תמים, דלא לייתו נסרא. אורך יריעות המשכן עשרים ושמנה אמה, שדי אורכייהו לפותיא דמשכן, דל עשר אמות לאיגרא, פשו להו תשע לההיא גיסא ותשע לההיא גיסא, לר׳ נחמי׳ מגליא אמה דקרשים, שהרי עוביה הקרשים נוטל אמה והקרשים חלולים אמה ונכנסים באדנים אמה, שדי פותייהו לאורכא דמשכן עשר יריעות ארבעים אמה, דל תלתין לאיגרא פשו להו עשר אמות לההיא גיסא כלפי מערב, לר׳ נחמי׳ מגליא אמה דאדנים דאחורי המשכן, עוד הבא יריעות עזים עשתי עשרה הרי ארבעים וארבע אמות ואורכן שלשים, דל עשרים לאיגרא פשו להו עשר לההיא גיסא, ועשר לההיא גיסא, לר׳ נחמי', מיכסיא אמה דקרשים. תניא נמי הכי והאמה מזה והאמה מזה בעודף וגו' מזה ומזה לכסותו (פסוק יג), לר׳ יהודה לכסות אמה דאדנים, ולר׳ נחמי׳ לכסות אמה דקרשים, ומסתברא מילתיה דר׳ נחמי׳, דכתיב על צדי המשכן (שם), שהרי הקרשים קרויין משכן ולא האדנים. שדי פותייהו לאורכא דמשכן כמה הוי ארבעים וארבע, דל תלתין לאיגרא פשו להו ארביסר, דל תרתי לכפלא, דכתיב וכפלת את היריעה הששית (פסוק ט), פשו להו תרתיסר, ומה תסרח, תסרח מחברותיה, שהרי יריעות המשכן מגיעות אחר המשכן, לדברי ר' נחמי׳ עד האדנים, אבל יריעות האהל מכסות את האדנים, ואמה נמשכת על הקרקע חוץ מן האדנים, וכר׳ יהודה שאמר דהקרשים כלין מלמעלה עד כאצבע, נמשכת חצי היריעה על אחורי המשכן. וגדולה חכמה שנאמר בעליונות יותר מבתחתונות, דאלו בתחתונות כתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו (שמות לה כה), ואלו בעליונות כתיב וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה (שם שם כו), תנא דבי ר׳ ישמעאל למה משכן דומה, לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה.

וכל אשה חכמת לב בידיה טוו וגו'. יובן בס"ד לרמוז הכוונה שקשרו וחברו חכמת הלב שהיא המחשבה עם הידים שבהם המעשה כדי לקדש עצמם במחשבה ומעשה כאחד ולא שתהיה המחשבה מופרדת מן המעשה כי האדם הפוגם במחשבתו הנה הוא מפריד המחשבה מן המעשה שתהיה מחשבתו בדבר אחר שאינו מעין המעשה והכתוב בא להגדיל קדושת מעשה המשכן שאפילו מעשה הנשים היתה בשלימות גמורה: