פירוש על שמות 35:30

ראו קרא ה' בשם בצלאל וכו'. איתא במדרש [שוחר טוב פר' כ"א] ניתן ההוד למשה וההדר ליהושע. הענין הוא כי הדר נקרא מה שהוא תפארת לעושיה, היינו שהמעשה שעשה זה נושא חן בעיני כל אדם והכל מפארים מעשיו שכוונתו נראה לכל שהיה לשם שמים. והוד נקרא תפארת לו מן האדם, היינו שאינו מקבל העושה את המעשה תפארת מן הרואים, כי הוא על הלבוש נגד השכל, רק התפארת לו מן האדם היינו צורת האדם שהוא יורד לעומקה של תוך הדבר אבל על הלבוש אין לו תפארת. וזהו ניתן ההוד למשה היינו שמעשיו לא היו רק בעומק לש"ש, אבל על הלבוש לא היה לו שום תפארת כדאיתא (בגמ') (מדרש תנחומא ויקהל ג') שהיו מרננים עליו שהוא ממנה את קרוביו לנשיאות ולכל דבר, כמו שטענו עליו עדת קרח ולא שהוא מצווה כן מפי הש"י, ובאמת שלא היה מקום ח"ו לחושדו בזה כי הכל היה מצד הש"י וגם כאן במה שמינה לבצלאל במלאכת המשכן היה מפיו ית', שהרי הש"י נתן לבצלאל חכמה ובינה יותר מכלם שהיו עובדים במשכן, וזה שאמר משה ראו קרא ה' בשם בצלאל, אף שהש"י לא אמר רק למשה בלבד ראה קראתי בשם בצלאל, אך שמרע"ה רצה לנקות עצמו ע"כ אמר ראו והיינו אם תסתכלו בעין טובה תראו שרצון הש"י הוא שיהיה בצלאל עיקר במלאכת המשכן, היינו ע"י שתקחו היריעה שעשה בצלאל נגד היריעה שעשו אחרים תראו שלזו יש חן ותפארת יותר מכלם, אף ששני היריעות שוים במלאכתם וזה ודאי ראיה שרצון הש"י בו יותר מכלם, וזהו לשון ראו היינו לשון הבנה שתבינו שבבצלאל בחר ה'. וזה הענין היה אצל מרע"ה אף שלא היה לו ההדר מפורש ובהתגלות, מ"מ מי שהסתכל בו בעין טובה היה רואה ההוד היינו המעמקים שלו בולט ממנו. וזה ענין מסוה שהוא גימטרי"א של שם ה"ו"י"ה, ושל שם אלקיך, מ"ה מן מסוה גימטרי"א שם ה"ו"י"ה במילוי אלפין. ס"ו מן מסוה גימטרי"א שם אלקיך. היינו שם ה"ו"י"ה מורה על הוד, אלקיך מורה על הדר, היינו אף שלא נראה על משה ההדר מפורש, על כל זה היה נכלל בו שניהם ההוד וההדר, ומי שהיה מסתכל בו בעין טובה היה רואה שכל מעשיו היו לשם שמים.

ראו קרא ה׳ בשם בצלאל וגו׳. יש לפרש ראו כלומר לא תאמרו שאני מעצמי בחרתי בבצלאל ראו שהוא ראוי לכך וה׳ בחרו וימלא אותו רוח אלהים. וזהו דקדוק וימלא אותו רוח אלהים שכתב אחריו כי כל זה דבר משה לישראל ומה טעם להזכיר משה לישראל שהשם מלאו רוח חכמה. אלא לומר להם ראו שאני לא בחרתי בו מעצמי כי אם ה׳ בחר בו שנתן לו חכמה יתרה. ותמצא שאח״כ צרף אותו עם אהליאב פעם אחרת ואמר מלא אותם חכמת לב וגו׳ ואח״כ צרפם את שניהם עם שאר החכמים ואמר ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב לרמוז שבצלאל היה יודע כל מה שהיה יודע אהליאב וגם מה שהיו יודעים שאר החכמים ואהליאב היה יודע מה שהיו יודעים שאר החכמים ולא הגיע לידע מה שהיה יודע בצלאל ואינו כדרך העולם שיש יודע בכסף ובזהב לעשות מלאכות חשובות ואינו יודע באריגה ולא בחרושת עץ. אמנם בצלאל היה יודע יתר על הכל לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובחרושת אבן ובחרושת עץ. משא״כ אהליאב שלא היה יודע כי אם במלאכת האריגה והרקום ושאר החכמים לא היו יודעים כי אם בשאר מלאכות וגו׳. ואומרו ראו קרא ה׳ בשם וגו׳ ארז״ל שנמלך בישראל ואמר להם אם הגון עליכם. ועוד י״ל ראו בעין השכל שכבר קרא ה׳ בשם בצלאל מתחלת יצירתו והכינו לכך שהרי הוא קטן בשנים בן י״ג שנים והוא מלא חכמה גדולה וזה יעיד עליו שכבר קרא ה׳ בשמו ע״ד קורא הדורות מראש. ויש להתבונן מה טעם פעם אומר וימלא אותו רוח אלהים. ופעם אומר מלא אותם חכמת לב. ועוד דקרא דמלא אותם חכמת לב מיותר שכבר הזכיר בוימלא אותו רוח אלהים כל מלאכת חרש וחושב ורוקם. ועוד שהפסיק ביניהם בפסוק ולהורות נתן בלבו. ועוד מאי הוראה שייכא הכא היל״ל לשון לימוד. וי״ל שהפסוק נתכוין לזכור ב׳ ענינים שהיו צריכין למלאכת המשכן. א׳ הידיעה במלאכת התבנית. והג׳ החכמה שרומזת אליה המלאכה ההיא. שכל כלי וכלי יש לו רמז שהמשכן הוא כדמות עולם קטן והיו צריכין האומנין להתכוין בשעת המלאכה לרמז שרומז אליו כל דבר ולזה הקדים הכתוב לרמוז ענין החכמה הזאת ואמר וימלא אותו רוח אלהים בתבונה ובדעת וגו׳. לחשוב מחשבות לעשות וגו׳ כלומר החכמה הזאת היא לחשוב בה מחשבות ולהתכוין בה כוונות ידועות ורמזים ידועים כדי לעשות בזהב ובכסף שאם לא ידעו החכמה הזאת אינם יכולין לעשות שמעשיהם אינן מעשים ולז״א ג״כ מלאכת מחשבת יחס המלאכה למחשבה לומר שאם אין מחשבה המלאכה פסולה ולז״א בחכמה הזאת ולהורות שהיא כמו הוראת התורה שיודעין להורות לאחרים וזהו טעם עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות שהם שני ענינים כמו שפי׳ הרס״ו זללה״ה:

ראו קרא ה' בשם בצלאל כו' י"ל דהנה כתיב הנה הגבר לא ישים אלקים מעוזו ויבטח ברוב עשרו. וקאי על דואג ודאי אף הכוונה על עושר גשמי שלא מצינו זה שהי' עשיר גדול אלא על עשרו בתורה ועל זה קאמר ואני כזית רענן בטחתי בחסד אלקים הוא עולה ועד וזה ראו קרא ה' בשם בצלאל מי שהוא בצל אל שבוטח בה' כו' כמו שכתוב בספרים הקודמים וכן בפ' פקודי נכתוב בספר הקודם בזכרון זאת: