פירוש על שמות 35:33

או יובן בס"ד ע"ד מ"ש אגריפס המלך אבותיו גנזו למטה והוא גנז למעלה אבותיו גנזו לאחרים והוא גנז לעצמו וז"ש כל איש אשר נשאו לבו כלומר לבו שהתנדב הממון הזה למצוה עשה לו התנשאות שעי"כ נעשה לו אוצר בשמים ממעל היש מעלה ונשיאות גדולה מזו שיהיה לאדם אוצר בפלטין של מלך ועוד כל אשר נדבה רוחו אתו תניח חיר"ק תחת אל"ף וקרינן בה איתו כלומר מה שיש באוצר הגשמי זה אינו שלו דעוזבו לאחרים כמ"ש מונבז המלך אבותיו גנזו לאחרים אבל הנותן ממונו למצוה כל מה שנדבה רוחו הנה הוא אתו כמ"ש אני גנזתי לעצמי:

לעשות בכל מלאכת מחשבת. שהוא בעצמו עשה מקצת מלאכה. וכתיב בכל היינו מקצת ולא כולו. אלא מסר אח״כ לאחרים. ולא שייך בזה המתחיל במצוה א״ל גמור. אחר שמתחלה היה בדעתו למסור לאחרים. והנה כאן כתיב מחשבת. ולא כמו בפ׳ תשא. היינו משום שלא נזכר מלאכת אריגה ורקימה בזה המקרא אלא במקרא הסמוך שנשתוו בהני בצלאל ואהליאב. וא״כ יקשה לנו אמאי נזכר מלאכת חרש כאן הרי כתיב גם באהליאב מלאכת חרש. ונתיישב בזה דכתיב כאן מחשבת. שגם במקרא הסמוך מרומז שאהליאב נשתוה בחרושת במעשה אבל לא במחשבה בהמצאה היאך לעשות מש״ה כתיב כאן במחשבת נצטיין בצלאל:

מלאכת מחשבת. תניא, נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע, לענין שבת פטור, מאי טעמא, מלאכת מחשבת אסרה תורה ^כגר"ל דבעינן שיעשה מעשיו כמו שחשב בתחלה לעשות וכמו שצייר בזה. ואע"פ דלשון זה לא כתיב במלאכות שבת רק במעשה המשכן, אך מפני שכל מלאכות שבת ילפינן ממשכן, היינו כאותן מלאכות שהיו במשכן, כמבואר בשבת מ"ט ב' ולכן גם לענין זה ילפינן ממשכן, כמו שבמשכן עשו מלאכות מכוונות לפי המחשבה והציור מקודם, כך אין חייבים בשבת אלא רק באופן כזה, ולא אם נשתנתה מכפי המחשבה והציור. ויש בזה הרבה חלוקי דינים ומבוארים ברמב"ם פ"א משבת, ועוד יתבאר ענין זה לפנינו אי"ה בפ' ויקרא בפסוק או הודע אליו חטאתו. –
וע' בתוס' שבת ק"י ב' ועוד בכ"מ שהביאו דעת השאלתות בענין דבר שאינו מתכוין דקיי"ל דפטור, דזה רק בשבת ולא בשאר איסורים, ולא ביאר טעמו, ותוס' ורא"ש חלקו עליו, ובאמת מכאן יש סמך נאמן לדעת השאלתות, דכיון דבשבת בעינן מלאכת מחשבת, היינו שתעשה מלאכתו כפי שחשב וצייר בדעתו ממילא דבר שאינו מתכוין פטור, כיון דלא נעשית הדבר כפי כונתו ומחשבתו, משא"כ בשאר איסורים דלא בעינן מלאכת מחשבת כמבואר בכריתות י"ט ב' המתעסק בחלבים ועריות חייב, ר"ל אפילו חשב לאכול שומן ואכל חלב, א"כ ממילא חייב גם בדבר שאינו מתכוין, ודו"ק. .
(ב"ק כ"ז ב׳)