פירוש על שמות 36:6

איש ואשה אל יעשו מלאכה כו' שבת צ"ז ב' הוצאה גופא היכא כתיבא ורבינו האי ז"ל גורס מנלן עלח"מ פ"ח חשבת ובחה"ר. והנה בשו"ת ח"צ ז"ל סימן פ"ז חקר אי ח"ש אסור בשבת ד"ת או לאו וערש"י שבת ע"ה א' ומי מותר לבשל ח"ש פירש"י ז"ל בהדיא דמ"ה אסור ומ"מ עקירה בלא הנחה מפרש רש"י ז"ל בריש שבת דהוה דרבנן יע"ש ברש"י ולכאורה משמע בעשותה למעט זה עוקר וזה מניח מחטאת הא איסור תורה יש עשו"ת ח"ז ז"ל בזה בשנים שעשו מלאכה. ושתים שהן ארבע היינו דאין בו חייב חטאת ופריך הוצאה היכא כתיבא וודאי אסור הוא דהוה מלאכה במשכן אלא שאין חשובה ולא חשיבא לא קרי אב ואמאי קרי אב ומשני דכתיבא הוה אב ופריך ממאי בשבת דא"א דא"כ למה הוצרך להכריז ממילא לא יעשו מוצאה דמלאכה הוא וע"כ בחול וכיון דבחול דוחק הוא לומר דמלאכה קאי אהוצאה אלא כפשטיה אל יעשו עוד להביא למלאכת הקודש ומשני גמר העברה מיוה"כ ופשטיה דמלאכה האי אהוצאה ועוד דאל"כ למה לי ג"ש א"כ קשה למה הוצרך להכריז דבלא"ה ידעו שהוצאה מלאכה וע"כ שהיו עושין הגזבר עומד בחוץ ובע"ה היה מוציא זה עוקר וזה מניח וטעו שזה מותר והכריז שגם זה אסור עכ"פ מ"ה ולפ"ז אף בכרמלית אסור זה עוקר וזה מניח. משא"כ לגירסא מנלן דחייב כלל דמלאכה גרועה היא ומשני ויצו משה כו' דלמא בחול ומשני וא"כ אין מוכח דזה עוקר וזה מניח מ"ה אסור ונ"מ בכרמלית באפשר וזו הנ"מ בין ב' גירסאות והבן זה.

כל העושה בו מלאכה יומת כתב רמב"ן מדלא כתיב כל העושה בו כל מלאכה כדכתיב בעשרת הדברו' ה"א דלא נאסר מלאכת אוכל נפש ע"כ הוצרך לומר לא תבערו לאוכל נפש כדאיתא במכילתא עיי"ש ולא ביאר, אך הא גופא קשיא מ"ט לא כתיב כל מלאכה ונלע"ד משום דהכא קאי אמלאכת המשכן והיו בהם נשים שטוו את העזים ואמרו חכז"ל בעודם העזים חיים טוו עליהן ואעפי"כ לא מחייב בכיוצא בהן בשבת משום דאין דרך טווי' בכך וחכמה יתירה הוה בהני נשים עיי"ש ע"כ לא מצי למימר העושה בו כל שום מלאכה, ונ"ל מ"מ איסור דאורייתא בכלל שבת שבות ולמען ינוח וכדאיתא ברמב"ן ובריטב"א ע"כ אמר מרע"ה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וזה ערב שבת בין השמשות כמבואר ר"פ הזורק ופרט איש ואשה לכלול גם הנשים הטוות מעזים חיים כנלע"ד נכון בעזה"ית:

ויכלא. לְשׁוֹן מְנִיעָה: