פירוש על שמות 38:25

ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים ידוע במדרשות כי נשכח ממרע"ה מה שעשה באלף ושבע מאות וכו' ונצטער ע"ז עד שהזכירו הקב"ה, נ"ל רמז על משאחז"ל במס' תמורה ט"ז ע"ב שנשכחו בימי אבלו של מרע"ה אלף ושבע מאות ק"ו וגז"ש ונראה דלא חשיב פרוטרוט דחמשה ושבעים, ועכ"פ הכלל אלף ושבע מאות מכוון הכא והתם, יען כי ע"י העגל ושבירת הלוחות באה שכחה לעולם:

וכסף פקודי העדה וגו', קשה אמאי לא קאמר וכסף התנופה כמו בזהב ונחושת, ויש לומר דבאמת הרבה והרבה הונף והורם יותר מאשר קחשיב ואי אפשר לצמצם, גם כבר כתיב והותר, גם אי אפשר שלא התנדבו גם כן פחות מבן כ' ויתרים מבן ס' שלא היו במנין שהרי כתיב כל מרים זהב וכסף ונחשת, אלא שמחצית השקל של ת"ר אלף וג' אלפים וחמש מאות וחמשים העוברים על הפקודים הם עלו במכוון למלאכת האדנים ולווי העמודים, וזה שיאמר הכתוב וכסף פקודי העדה וגו', ר"ל שכסף מחצית השקל לפקודי ונמני העדה העולים כו"כ, זה שנעשה לאדנים ולווין דוקא, ורמז בזה כאלו אמר אבל מה שהותירו העוברים על הפקודים ומה שנתנו הבלתי עוברים שאינם מפקודי העדה זה ניתן לאוצר לבדק הבית ולקרבנות קיץ המזבח וכיוצא, וכן בודאי זהב ונחושת הותירו ג"כ, רק שהכתוב לא מצא לתלות את סך הנזכר בפסוק באיזה חשבון ומלאכה לשירמוז ג"כ לומר שזה הסך הנזכר בא לחשבון אותה מלאכה לדייק לומר אבל הנותר בא לאוצר, לכן אמר בהם סתם זהב התנופה כו"כ, כלומר כל שהונף בין הכל כך וכך הוא ונמצא חשבונו מכוון מהנעשה למלאכה ומהניתן לאוצר שלא יצא כולו למלאכה כנחשת, ג"ן:

וכסף. הנה ידענו מזה המספר כי הככר ג' אלפים שקלים והעד וכסף פקודי העדה: