פירוש על שמות 38:24

כל הזהב העשוי למלאכה ותימה למה לא קחשיב בפרטיות כל הנעשה מזהב כאשר נהג אח"כ בכסף ונחושת שמנה המלאכות אשר הוצרך להם כ"כ, וע"ק דבחשבון הנחושת לא מנה קרסי הנחושת וגם המקבות וצ"ע בפ' תרומה מכל כלי המשכן, מהר"ר יעקב:

(וי"ל דבחשבון הזהב כבר הודיענו הכתוב שעלה חשבונו מכוון, והוא דכתיב כל הזהב העשוי למלאכה וגו' ויהי זהב התנופה וגו', הרי זה כפל מפורסם דסגי למימר ויהי זהב התנופה וגו' כמו לקמן וכסף פקודי העדה וגו' ונחושת התנופה וגו', ועוד דנשתנה סדר הכתוב הזה מאד לבלתי הבין, והכי איבעי' לי' למימר, ויהי זהב התנופה כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש תשע ועשרים וגו', אלא דהכי פירושו דקרא כל הזהב העשוי למלאכה אשר עשו בכל מלאכת הקודש הוא עלה במכוון ומצומצם בחשבונו לגמרי ולא חסר כלום ויהי בין הכל כו"כ, וליותר הביאור בא טעם מפסיק בויהי להסיבו אדלעיל לומר כל הזהב העשוי למלאכה נעשה בו חשבון, ויהי, כלומר ונמצא נכון בהויתו, משא"כ בכסף שלא נתכוון החשבון מתחלה כי שכח משה להכניס תוך החשבון את כסף ווי העמודים עד שהרים את עיניו כדאי' במדרש ושלכן בא ואת האלף בטעם אזלא גרש בהרמת קול שהרים משה קולו וצווח כנז' לכן הוצרך לכתבו בפרטות חשבונו כי מתחלה לא ידע לחשוב רק כסף האדנים וכמעט שנתפס בחשבונו ואחר כך נזכר וחשב גם את האלף וגו' שעשאן ווים וגו', ואולי גם בנחושת אירע לו כיו"ב שלכן פורט והולך ששכח מעיקרא ווי נחשת או כיו"ב ועם כ"ז לא הוצרך הכתוב לכתבו אח"כ להורות שנזכר כי מובן מעצמו הוא כאשר כבר החכימו בזאת בכסף התנופה, או נוכל לומר שהחשבון ומשקל הנחושת שמנה הכתוב כולו בא בכל הנזכר בפסוק והשאר שלא נזכר כגון קרסי נחושת והמקבות הם באו מנחושת זולת שמנה הכתוב מאיזה העדפה, שמפני זה עצמו יפרוט בו הכתוב בפרוטרוט ההוא כמו בשל כסף, וזה נכון):

ככר. שִׁשִּׁים מָנֶה, וּמָנֶה שֶׁל קֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה, הֲרֵי הַכִּכָּר ק"כ מָנֶה, וְהַמָּנֶה כ"ה סְלָעִים, הֲרֵי כִּכָּר שֶׁל קֹדֶשׁ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים, לְפִיכָךְ מָנָה בִּפְרוֹטְרוֹט כָּל הַשְּׁקָלִים שֶׁפְּחוּתִין בְּמִנְיָנָם מִג' אֲלָפִים, שֶׁאֵין מַגִּיעִין לְכִכָּר: